סוף - סוף הוגוורטס

                             *אני מצטערת אבל זה פיקצר

    כמעט קוסמת או יומני ביש – מזל

     נו?! אתה חושב שהמכתב יגיע? שאלתי את נוויל (השכן שלי). "אני לא יודע", הוא מלמל.

    "נראה לי שכן, אם ההורים שלך אינם מוגלגים". אבל לילי אוונס לא היתה טהורת דם ובכל זאת היתה מדהימה.

    (אני מכירה את אילן היוחסין של הילד שנשאר בחיים והערצתי אותו). "... אני לא חושב", חזר נוויל לגמגם.

    אבל הוא הגיע, המכתב להוגוורטס הגיע!

                                                   *          

     ''הו מותק! אני כל כך מתרגשת!'' זאת היתה אמא, ''כל כך גדלת!''

     היא אמרה וניסתה לנשק לי את כל הפרצוף  ''די אמא! לא עכשיו!''

     ''סוף – סוף אני הולכת להוגוורטס ואז - את הורסת לי הכל!''

     ''די אל תגזימי!'' היא אמרה ואז אבא צץ משום מקום ואמר:

     ''ג'וליה אל תגזימי! היא בסך הכל נוסעת לשנה מהבית''

     ואז כולנו צחקנו (בעיקר אבא) פתאום נשמעה צפירה. ''רוצי!'' צרחה אמא.

     ''להתראות!'' אמרתי והתחלתי לרוץ. אבל אז הכל נהיה שחור...

                                                                   *

     שכבתי בבית החולים של הקדוש מנגו וריחמתי על עצמי -

     המוני רופאים ואנשי רדיו חגו סביבי וניסו להבין מה יש לי ולמה אני לא פותחת את פי.

     היתה שם המולה עצומה, אבל כמובן - במרכז היו הורי, ראיינו אותם ושאלו אותם כל מיני שאלות, כגון:

     אז בת כמה הילדה? 11 אתם אומרים? כן, כן אבל איך קרה שהיא ניפצעה כל-כך קשה? החליקה? בטח היתה שם

     אבן. בזמן שהם שאלו שאלות אלו, אמא קיללה בשקט ואבא חיבק אותה בגב ולחש שהכל יהיה

     בסדר. אבל בתוך כל ההמולה הזאת שכחו את הגורם.

                                                                     *

     שכבתי ושכבתי במיטה, מנסה לא לחשוב שכל זה היה טעות. זה היה כל-כך מביך.

     נעמדתי כמו מוקיון מול כל הוגוורטס, חושבת שאני משהו מיוחד. דרך אגב,

     התמיינתי לבית סליטרין ואז פתאום קם פרופסור עם טורבן על הראש:

     "לא!" הוא קרא, "אין לילדה זו כל זכות ללמוד פה!" ואז קם דמבלדור (לולא הפחד הייתי

    מתרגשת לפגוש אותו) ואמר: "לכל קוסם יש זכות ללמוד! אם וולדמורט (כל האולם רעד)

    יצא מפה למה שהיא לא?!" "אדון האופל..." הוא מילמל, "הא?" שאל דמבלדור שנראה לי קצת

    מפחיד באותם ימים. בקיצור, הילד שנישאר בחיים ראה אותי.                                                                                                                                                                          

                                                           *

           אשמח אם תגיבו! ; )