בגידות

הארי, רון והרמיוני ישבו בספה בסלונם של הוויזלים. 

הארי סיפר להם על פגישתו המחודשת עם דאדלי לפני כמה ימים, והם נקרעו מצחוק.

לפתע, מולי נכנסה לסלון, חיוורת. 

"הארי, כדאי - כדאי שתדע - ג'יני - מתנשקת... שם." היא הצביעה על החלון. 

הארי לא האמין. 

הוא קם במהירות וניגש אל החלון. 

ואכן, ידיה של ג'יני נחו על כתפיים חסונות של בחור שרירן וגבוה, עם שיער בלונדיני ועיניים חומות כשוקולד. 

"איזה חתיך!" לחשה הרמיוני. "לא - ז'תומרת - "

אבל הארי לא הקשיב לה. הוא הביט על שפתיה של ג'יני שהתחברו ברכות לשפתיים של הבחור החסון. 

גל של כעס הציף את הארי, והוא יצא. 

"חכה!" צעק רון ורץ אחרי הארי. 

"הארי, בטח יש הסבר הגיוני. תברר אחר כך - "

"הרמיוני! ג'יני בגדה בי! אני הולך ל - " אבל קולו גווע, והוא רק צעד לעבר השניים.

ג'יני והבחור לא שמו לב להארי, ונותרו מנושקים. רון והרמיוני עמדו מאחורי הארי בהיסוס. 

"פרוטגו!" אמר הארי, וג'יני והבחור נפלו כל אחד לצד אחר.

"הי!" מחתה ג'יני, אבל אז הביטה בהארי וקמה מהר. 

"הארי - אני רציתי - לדבר איתך - אני - "

הארי תקע בה מבט זועם. הוא לא האמין שהיא עושה לו את זה. 

"הי," הבחור קם וחייך חיוך מלא שיניים לבנות מסנוורות. "אני ניק. ניק אלפט."

הוא הושיט יד כדי ללחוץ את ידו של הארי, אבל הארי לא לקח אותה. 

לניק לא היה איכפת. הוא ניגש אל רון. 

"הי! אתה אח שלה? תקשיב אם נורא דומים. טוב, כל הוויזלים דומים. אני מת על שיער ג'ינג'י!"

הוא הושיט יד לרון, ורון לח אותה בהיסוס. 

ניק התעלם מהרמיוני. 

"טוב, אז - " ניק הביט סביבו. 

"הארי, מצטערת, אני אוהבת אותך כמו אח, ולכן אני לא יכולה להיו החברה שלך. כשאני מנשקת אותך, זה כמו לנשק אח. וזה לא משהו שאני עושה!"

הארי לא ידע מה לומר. 

הוא הרגיש שהוא אח של כל הוויזלים, מלבד ג'יני. אולי עדיף כמו שהיא אמרה? אח ולא יותר?

ג'יני הסובבה אל ניק. 

"ניק, תסלח להארי שהוא עצבני עליך..."

"בטח! למה שלא אסלח לו? גם אני עצבני לפעמים, ג'יני שלי."

ג'יני הסמיקה בהנאה, והארי הסמיק מבושה. 

מעולם לא עלה על דעתו לקרוא לג'יני 'ג'יני שלי' או בשם חיבה. 

"טוב, הארי, בוא נחזור, ניתן להם פרטיות," אמרה הרמיוני בשקט. 

"כן, חבר," אישר רון. 

הם הסתובבו לכיוון בית הוויזלים, בעוד שפתותיהם של ג'יני וניק נפגשות בשנית...

עברו שבועיים, והארי היה מוטרד. הוא רצה את ג'יני לעצמו, אך לא אמר את זה לאף אחד. 

ואז - כשישב על הספה עם רון, הרמיוני באה ואמרה בחגיגיות:

"יש!!! ג'יני נפרדה מניק!!!" 

הי אהייתה סמוקה מעט. 

"למה את כל כך שמחה?" שאל רון. 

הרמיוני הסמיקה ודמעות נצצו בעיניה. 

"רון - אני אוהבת אותך כמו אח. באמת. וניק - 

ניק הקסים אותי. הוא נישק אותי עכשיו."

רון נראה המום, הוא פתח את פיו וסגר, ואז קם בזעם, בעט בספה ואמרמ בפנים אדומות:

"טוב!!! חתיכת בוגדת! אני לא מאמין!"

עיניו נהיו לחות, והוא עלה לחדרו בכעס. 

הארי אמר להרמיוני: "ג'יני - "

"חוזרת אליך," אמרה הרמיוני, ולא נראתה מרוגשת מרון. 

"אה, טוב." 

היתרון להרמיוני היה, שניק גר קרוב מאד. והייתה לו תאומה, שהייתה בול הוא פשוט בבת. 

הרמיוני רצה לבחוץ, כנראה לניק, בדיוק כשג'יני נכנסה. 

"הארי - תוכל לסלוח לי?" שאלה בפנים סמוקות. 

"וודאי," אמר הארי. 

ג'יני תסה את ידו ונישקה אותו, והארי נישק בחזרה. הוא שמח. 

כעבור שבוע רון נמצא מתנשק עם תאומתו של ניק.

הארי ורמיוני צפו בהם מחלון המטבח. 

"הוא - לא - לאאא!!" צעקה הרמיוני ודמעות ירדו על לחייה. 

"מה קרה?" שאל הארי באדישות. "חשבתי שאת עם ניק!"

"היחסים איתו כעת לא נפלאים!"

"למה? מה קרה?" 

הרמיוני נשמה עמוק. 

"זרקתי אותו. רציתי לחזור לרון. אבל - "

היא הצביעה על החלון. 

"אה," אמר הארי. 

בדיוק אז, רון ניפרד מתאומתו של ניק, פייפר. הוא בא וראה את הארי והרמיוני. 

"הי!" הוא אמר להארי. 

"רון - רון - תחזור להיות שלי! סלח לי! זרקתי את ניק לטובתך..."

רון נראה מבולבל. 

"באמת? מה אגיד לפייפר?" 

"תזרוק אותה," אמרה הרמיוני בקלילות. 

רון צחק, אסף אותה בזרועותיו וניק אותה. 

ג'יני באה בדיוק, וראתה את זה וצחקה. 

"אוי, ניק ואחותו סובבו אותנו יום וחצי, ואז הכל חזר להיות כמו שהיה!"

"כמובן," אמר הארי בשימחה. 

כמה שמחה הביאה לו ג'יני כשעזבה את ניק.

הארי נישק אותה.