דרארי, אוסף סיפורים קצרים

הפאנפיק המקורי: https://ficbook.net/readfic/1247896/3667821#part_content

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג ול-Stella1408 הכותבת המקורית (שכתבה גם את זה פשוט בלתי אפשרי!)

מבוסס על התמונה: http://cs316521.vk.me/v316521457/8762/ECz5vdhBrvo.jpg

ביוצאו מהמקלחון, הארי כמעט ולא נהם מרוב יאוש, כשראה את מאלפוי במלתחה. הרי, הוא במכוון נותר מתחת לזרם המים החם לפרק זמן ארוך כל-כך, מקווה, שברגע שייצא משם, החדר יהיה ריק. הייתה לו סיבה מדוע להתחמק ממפגש עם אנשים - הפסד מביך ביותר לסלית'רין, ועוד במשחק הראשון לעונה! בעודו מתקלח, הארי רצה לחרוק שיניים מרוב תסכול. אבל, אם לומר את האמת, מאלפוי שיחק היום לא רע בכלל... והוא גם היה האדם האחרון שפוטר רצה לפגוש כרגע.

מעביר את מבטו לאורך גופו התמיר, הארי הסתובב, מרגיש מיד את אותו המבט הנוקב מכיוונו של הבחור השני. טוב, אז הוא לא יצליח לעזוב מבלי שהוא יבחין בו. הוא נרעד קלות מהאוויר הקר שחדר מבעד לחלון, אך התחמם מיד, כאשר הדם החם זרם אל לחייו, בעודו מבין, שהוא עומד לפני מאלפוי חצי-ערום.

"פוטר, למה אתה נראה קודר כל-כך? זה לא בגלל ההפסד, נכון?" בדאגה מאולצת שאל דראקו. "לא צריך. כבר ניצחת מספיק. הגיע הזמן לפנות מקום לאחרים.

מנסה לשמור על אשרת פנים רגועה, הארי לא ענה דבר. הוא סידר במהירות את המגבת שנחה על מותניו, אשר הייתה, כרגע, הדבר היחיד שכיסה את גופו, ופתח את הארונית, מוציא ממנה את בגדיו.

"ואתה נראה לא רע," המשיך מאלפוי, מעביר עליו מבט בוחן.

כששמע את הנאמר, הארי נרעד, כאילו בזה הרגע קיבל מכת חשמל, אך המשיך לשתוק בעקשנות, מנסה להיפטר מתחושת המבוכה. זה מאלפוי, בסך הכל! מצדי, שידבר מה שבראש שלו!

"אתה, הרי, אף פעם לא תודה בזה, שאני משחק לא פחות טוב ממך! פשוט, לך הולך יותר."

הארי הוציא מגבת נקייה נוספת וניגב את שיערו, מקווה, שבזה נגמרו ההערות, אולם הוא כמעט ולא קפץ מההפתעה, כאשר ממש על יד האוזן שלו נשמע קול רך ומעט צרוד. "אני טוב לא רק בקווידיץ', פוטר... ואני מוכן להתערב, שגם אתה."

הארי הרגיש, שבניגוד לרצונו הדם אזל מלחייו, פונה למקומות נמוכים יותר בגופו. פאק.

"עזוב אותי," ענה זה, מבלי להסתובב. הוא הרגיש את נשימתו החמה של מאלפוי על עורפו, שעמד מאחוריו. קרוב כל כך. הארי חש התרגשות, כעס ומבוכה, בו זמנית. מה עובר בראש של הנמייה הזאת?! הקש ששבר את גב הגמל הייתה נגיעה קלה במרפקו. הארי הסתובב בחדות, אוחז בצווארו של מאלפוי, דוחף אותו אל עבר דלת הארונית. שולי גלימת הספורט של יריבו נפתחו, והארי הבחין בזווית העין, שמתחתיה מאלפוי לא לבש דבר. "מה אתה רוצה ממני?!" שאל הארי, מנסה ששלא להסתכל מטה, מפקס את מבטו על הפנים היפות, המגחכות בלעג.

"מה אתה מתעצבן, פוטר..." ענה מאלפוי בצרידות, מזיז את ידיו מצווארו. משום מה, הארי לא התנגד, מופתע מהמגע החם. "אני, בסך הכל, רוצה להציע לך פרס ניחומים."

"איזה?" שאל הארי אוטומטית, מבין שנפל ברשת. מקרבה שכזאת, לבו הלם בחוזקה, נשימתו הייתה מקוטעת, ומתחת למגבת כבר התעוררה בעיה, מאיימת להפיל את חתיכת הבד ממנו.

מאלפוי גיחך, ואחר כך התכופף מולו באיטיות, נעמד על ברכיו. ממשיך להביט עמוק בתוך עיניו של הארי, הוא לחש בשקט "אתה תאהב את זה," ומשך ממנו את המגבת.

הפרק הקודם		הפרק הבא