למי אכפת מפאנפיקים?

ג'יני גילגלה את העכבר למטה בעצבנות.

"הו, דארקו שלי," מילמל הארי בתאווה ברגע ששפתיהם נפגשו.

באותו רגע, גם היה ננופל אסטרואיד ומוחק את כל החיים בכדור הארץ, למעט שניהם, זה לא היה מפריע לו.

ידיו השתחלו בשערותיו המשיות של הבלונדיני, משכו אותו קרוב יותר ויותר.

ג'יני נשפה בעצבנות, כמו שקורקיאס נוהג לעשות כשיוצאים ומשאירים אותו נעול בכלוב. "הארי," היא קראה. קול צעדים מתקרבים. דלת נפתחת בחריקה.

"צריך לשמן אותה," נאנח הארי והעביר מבט בחיפזון על החדר. הוא היה בגודל ממוצע ורוהט במיטה גדולה במיוחד, שולחן עם זוג כיסאות תואמים, ארון שהוגדל בלחש מיוחד כדי שיצליח להכיל את כמויות הגלימות שג'יני נהנתה לקנות. על הקירות פוסטרים של קבוצת הקווידיץ' האהובה על ג'יני- היא העבירה אותם מחדרה במחילה- ולקינוח, מחשב. אחד אמיתי, מוגלגי, שעובד. הארי לימד את ג'יני להשתמש בו, אבל כשאדון וויזלי בא לבקר אותם בביתם הם דאגו ללחש הגנזה ראוי. בגדול התשלום היה אמור להיות חצי-חצי דמי שכירות על הבית, כי ג'יני עקשנית ושונאת מתנות חינם. גם מהחבר האהוב שלה. או אולי, בקרוב, ארוס... אז הארי שיקר למה משהו על זכויות יתר של הנבחר וששכר הדירה מתקבל מהעבודה שלו- הוא בדיוק התקבל כהילאי מתחיל- והתשלום שולם מכספו שלו. למרות שג'יני לא בחרה בהגוורטס -בניגוד להרמיוני- לימודי וחקר מוגלגים, היא כן התעניינה בחפצי-הקסם שלהם. וכך היא מצאה את עצמה מעבירה שעות מול המחשב, גולשת באתרים סתמיים.

"תראה," היא פלטה ברוגז והצביעה על הצג. הארי פוטר - אתר מעריצים.

"וואו, כאילו, כבוד?" מילמל הארי בחשש והתקרב. הוא, כמו ג'יני בתורה, קרא את הסיפור כשהבעת גועל מרוחה על הפנים שלו. אבל כשסיים, פלט קול צחוק קצר. "טוב, ברור שזה שטויות," אמר לג'יני ורכן קרוב אליה. "את יודעת שאני ומאלפוי בחיים לא..."

ג'יני קפצה את שפתיה. "כן. אה."

"נו, זה אפילו לא קוסמים. זה מוגלגים כתבו את זה, ג'יני! הם חושבים שאני איזה דמות בדיונית פנטזית שאיזה סופרת מטורללת המציאה-"

"-תודה על המחמאה," רטנה ג'יני בעלבון קל.

"אוח, נו, לא התכוונתי לזה ככה- הם פשוט... חושבים שזה שקר. הם לא באמת חושבים שאיפשהו החברה של הארי יושבת וקוראת לה להנאתה את הפאנפיקים הטיפשיים שהם ממציאים. הנה, תיראי, בואי נחפש פאנפיקים עלייך."

הארי הזין במנוע החיפוש את שמה המלא של ג'יני. הוא דיפדף בין הסיפורים. "תראי, פה שידכו אותך לסריוס. כאילו, איכס. מאחורי הגב שלי! שבשנה החמישית שלי, לפני שהוא מת, את והוא-"

"תראה," מילמלה ג'יני בעניין מבעד להבעה החמוצה שלה, הנחושה להישאר כועסת. היא התקרבה גם למסך והתחילה לצחוק.

"ג'יני, יש לך בדיוק חמש דקות," הזכיר פרד. "רק חמש דקות להיכנס לבפנים, ואנחנו יודעים שהיא נועלת באלמהורה, שלהתיר את זה דורש קסם די מסובך לתלמידי שנה רביעית," הוסיף ברצינות.

ג'יני הייתה קצרת רוח. "כן, פרד. אני יודעת. כבר עשיתי את זה כמה פעמים, זוכר? סריוס מחכה לי."

"טוב, לפי השעון שלי ג'ורג' אמור להתחיל עם הזיקוקים בדיוק... עכשיו. אני צריך להצטרף אליו. תמהרי. ד"ש." הוא אמר ונעלם.

"אני חייבת להודות שזה מתאים לו דווקא," מילמלה ג'יני בגעגוע.

"כן," אמר הארי ושם לב שהיד שלו הפכה לאגרוף בלי ששם לב. הוא התאמץ רגע ארוך לפני שהצליח להרפות. "בואי, נראה מה עוד יש פה."