ההצעה...

הארי עמד מול המראה. 

הוא ציחצח את נעליו ואת חליפתו, ותקע ורד אדומה כדם בכיס של החליפה. 

זהו. 

הוא מוכן. 

הוא יצא מהבית המושכר שלו, והלך לעבר בית הוויזלים; הוא וויזדה שג'יני תהיה שם לבדה. 

הוא דפק בדלת. 

ג'יני פתחה לו. 

"שלום." אמר הארי בחגיגיות. 

"אמ... היי, הארי. למה אתה כל כך חגיגי?" שאלה ג'יני. 

"מה? לא כלום, סתם." הוא התחמק. 

"טוב, בוא תיכנס." אמרה ג'יני. 

הארי נכנס והתיישב על הספה בבית הוויזלים. 

"ג'יני, את רוצה שנצא קצת, חנוק לי." הציע הארי. 

"טוב, נו." הסכימה ג'יני והלכה לשים גלימה. 

כשחזרה, הארי החזיק בידה והוציא אותה אל האוויר הצח שבחוץ.

הוא כבר קבע מקום. 

הוא לקח אותה לגן פרחים יפהפה שמצא לפני יומיים. 

"מה דעתך?" שאל. 

"איזה מקום מהמם!" קראה ג'יני. 

הארי חייך אליה. 

"וואו! אילו פרחים!" התרגשה ג'יני.

"בואי נשב." אמר הארי והצביע על ספסל מבריק שהיה שם. 

הם התיישבו. 

"נכון יפה?" שאל הארי בשביעות רצון, והחל לחשוד שג'יני יודעת מה הוא הולך להגיד לה. 

"מאד." ענתה. 

הארי החזיק את ידה והביט בעיניה. 

עיניה נצצו. היא יודעת. 

"ג'יני - " 

הוא לחש. 

הוא ירד על ברך אחת, והחזיק בידה בחוזק.

"התרצי לחיות עמי לנצח, עד שהמוות יפריד ביננו, שנהיה כאיש אחד, ויחד נחיה לעד, ואנו נקים משפחה וזרע  ו -"

הוא קטע את הנאום המוכן שלו. דביל שכמותו! הוא מדי מתרגש!

"הארי - "

לחשה ג'יני. 

"חשבת לרגע שאגיד 'לא'? רק היית אומר 'בואי נחיה לנצח' והייתי מסכימה - שום נאום אתה לא צריך בשבילי!"

היא גם ירדה על בירכיה, והם הביטו זה בזה, על הריצפה המלאה דשא ירוק, מוקפים פרחים. 

כמה שניות הם עמדו ככה, מבינים שנכרתו בברית הנישואים. 

ואז, כאיש אחד, שפתותיהם נפגשו. 

הארי הרגיש את הרכות בשפתיה של ג'יני, והכניס את לשונו. לשוניהם נפגשו והארי העמיק את הנשיקה וכל כמה שניות שינה צד, מכניס את לשונו עמוק יותר. לאחר כשתי דקות, הם התנתקו, הביטו אחד בשניה וחיברו שוב את שפתויהם. הארי היה שרוי בעונג. שפתיה של ג'יני היו רכות להפליא, ולשונה שיחקה עם לשונו בתוך פיתוהים. 

הם לא רצו להתנתק לעולם.