את תחזרי הביתה

את תחזרי הביתה" לחשה האישה. היא הייתה בת לא יותר מארבעים, אבל הצער והסבל חקקו את אותותיהם בפניה.

"את יודעת שאני לא אחזור אמא" מילמלה הילדה. פניה הצעירות עדיין היו תמימות-משהו, אבל היא הייתה מספיק פקחית בשביל להבין את מה שאמא שלה סירבה להאמין בו.

"את תחזרי הביתה רו. אני יודעת את זה" התעקשה האישה.

"אל תשקרי לי. אני לא טיפשה" הילדה כמעט ירקה את המילים מפיה, זועמת פתאום.

"אני לא משקרת. את הולכת לחזור" אמרה האישה, בגרון חנוק מהמאמץ לא לפרוץ בבכי מול בתה.

"מבטיחה?" הילדה איבדה שליטה בדמעות, וטיפסה לחיקה של אמה כפי שעשתה כשהייתה צעירה יותר.

"נגמר לכן הזמן" הכריז אוכף השקט וקרע את הילדה מזרועות אמה.

"אני אוהבת אותך!" צרחה האישה, אבל הילדה כבר השליכה את עצמה בבכי על הכריות.

"את תחזרי הביתה" הבטיח הנער והניח יד מגוננת על כתפה של הילדה. משהו בילדה הקטנה והעדינה מהמחוז שלו לא נתן לו להיות קר לב כפי שרצה.

"איך אתה יכול להיות בטוח?" הקשתה הילדה, נושאת אליו עיניים צעירות-מידי, נוצצות מתקווה פתאומית ומדמעות שלא זלגו.

"כי אני אעזור לך" הוא הכריז. שניהם לא מזכירים את העובדה שאם היא תחיה אז הוא ימות.

במפתיע, הילדה כורכת את זרועותיה סביבו. הוא מהסס רק שנייה לפני שהוא משיב חיבוק.

"את תחזרי הביתה" רו שיננה לעצמה. היא חזרה על המילים האלו כל כך הרבה פעמים בימיה הספורים בזירה, עד שהן צלצלו כמעט אמיתיות.

היא דיקלמה את זה לעצמה כשהיא אספה אוכל, ברחה משריפה ומצרעות ציד, ריגלה אחר מיועדים אחרים. היא כמעט יכלה להאמין שהיא באמת תחזור הביתה.

כמעט.

"את תחזרי הביתה" אמר לה מבטה של קטניס. פעם ראשונה זה זמן רב רו הרגישה בטוחה ומוגנת, לצד הנערה האמיצה הזו שבטחה בה בלב שלם. פעם ראשונה היא הרגישה שהיא באמת תחזור.

הן הולכות להשמיד את האספקה של הקרייריסטים. זה כשלעצמו הלהיב אותה, בלי לדבר על העובדה שעכשיו יש לה בעלת ברית, ולא רק מתוך רווח אישי- כי מי היה כורת ברית עם ילדה בת שתיים עשרה למטרות רווח?- אלא מתוך חיבה אמיתית.

בהחלטה של רגע, רו לימדה את קטניס את ארבעת התווים שהיא שרה לעורבנים-החקיינים. היה לקטניס קול יפהפה, צלול ועשיר ומתנגנן. אפילו הציפורים היו משתתקות ומקשיבות כשהיא שרה את השריקה הקטנה של רו.

"את תחזרי הביתה" רו לחשה בהיסטריה. היא הייתה לכודה שם, בתוך הרשת. כלואה. היא חזרה על המילים כדי להרגיע את עצמה. קטניס תבוא עוד מעט. למה קטניס לא באה?

היא כמעט מתנשפת בהקלה כשהיא שומעת צעדים, עד שהיא מגלה שזה הנער ממחוז אחת. זה לא משנה כלום. היא תחזור הביתה. קטניס תגיע לעזור לה, או ת'רש. היא תחזור.

הנער מניף את החנית הארוכה שלו לכיוונה.

תפסיקי לשקר לעצמך רו. את לא הולכת לחזור הביתה.

----------------

אני! מתחננת! לת"ב!