עכשיו הכל מתחיל

השמש ירדה מאחורי הבית כנגד עיניו. הלחות הרטובה של הלילה ירדה איתה. השמיים הבהירים הפכו כהים בין-רגע. הוא ידע שהשעה מאוחרת, ובטח יענישו אותו על שלא נמצא במיטה. אבל זה לא הציק לו. הרבה דברים כבר לא הציקו לו. נותר

דבר אחד שעוד היה לו איכפת ממנו: הוגוורטס. הוא ידע שהוגוורטס זה לא מה שהיה פעם. הכל היה שונה. ניתן היה לראות שוולדמורט החדיר את שלטונו להוגוורטס. המראה לא השתנה בהרבה, מלבד הסוהרסנים ששרצו בכל מקום בטירה;

הצמחייה העשירה והפראית שאיבדה מהצבע שלה; המדשאות הגדולות והרחבות כבר לא היו ירוקות; האנשים המחויכים שבציורים הפכו מדכאים ואפורים, והיה נראה שהאווירה המתוחה והמאיימת מכערת את הכל יותר ויותר. נוויל ישב שעוּן על

העץ הגדול שליד האגם וצפה בסביבתו. הוא צפה בשמש שירדה מאחורי האגם ונעלמה. הוא צפה בעצים של היער האסור נעים קלות עם הרוח הסתיוית. הוא צפה במדשאות הלא-ירוקות ונאנח. שתי דמויות רחוקות נעו במדשאות המצהיבות. דמות

בעלת שיער חלק וארוך בצבע אדמוני ודמות בעלת שיער בלונדיני ומתולתל, ארוך אפילו יותר. נוויל זיהה את ג׳יני ולונה צועדות לקראתו. ״איך הצלחתן לצאת כל כך מאוחר בלי להיתפס?״ שאל אותן כשהתיישבו לידו השתיים. ״פרד וג׳ורג׳ סיפרו לי

על כמה מעברים סודיים בהוגוורטס.״ אמרה ג׳יני. ״דיי נחמד שזה משתלם סופסו - ״נוויל השתיק אותה. סוהרסן עבר כמה מטרים לידם. לרגע היה נדמה שהוא לא חש בהם. הם נרגעו. אבל רגע אחר כך הוא דהר לכיוונם והצחנה שלו שטפה אותם -

- ״אקספקטו פטרונום!״ צעקה לונה. ארנבת כסופה זינקה משרביטה, גירשה את הסוהרסן ונעלמה. הם התנשמו והתנשפו מספר רגעים. ״נראה,״ אמר נוויל ״נראה שככה זה יהיה מעכשיו, לא?״ הן הנהנו בראשן, עדיין מתנשפות. 

הם שתקו.

״שמעתם משהו על הארי?״ שאלה לונה, מנסה לשבור את השתיקה. ג׳יני ונוויל הנידו בראשם. 

שוב שתיקה.

״טוב, אני... אני חושבת ש..שאנחנו צריכים לעשות משהו״ אמרה ג׳יני. ״אנחנו צריכים להתנגד לזה. אנחנו לא יכולים לשבת בחוסר מעש.״ 

"ג'יני צודקת" אמרה לונה. ״אנחנו צריכים להתכונן. אנחנו צריכים... אנחנו צריכים לארגן את צבא דמבלדור מחדש.״ הם החליפו מבטים מודאגים.

"המלחמה היא עכשיו. אנחנו זקוקים לצ"ד יותר מתמיד. המטרה שלנו היא להתמודד מול וולדמורט, לא?"

ג׳יני ולונה הביטו בנוויל. הוא הישיר להן מבט. ״אתן צודקות. עכשיו הכל מתחיל. וולדמורט שולט. הוגוורטס זה לא מה שזה היה פעם. אנחנו צריכים להתנגד, להשיב מלחמה.״ הוא ידע שכך הכל מתחיל. אין דרך אחרת.

הוא הביט בטירת הוגוורטס, ובפעם הזו, העריך יותר מתמיד את מה שהייתה. הוא רצה שהדקות האלו יימשכו נצח. רק לשבת שם ולהביט בהכל.  אבל הוא ידע שאי אפשר לעשות זאת.

"נאחד את צ"ד. נוכל לתקשר באונייה המזויפת." אמר.

"אבל איפה ניפגש?" שאלה ג'יני.

"בחדר הנחיצות כמובן." אמרה לונה.

"אני אנסה ליצור קשר עם מסדר עוף החול, הם יתמכו בנו." אמרה ג'יני.

"אז ניפגש מחר בחדר הנחיצות?" שאל נוול. "כן." ענו לו ג'יני ולונה. הם נשענו על העץ והביטו באגם במשך דקות ארוכות.

לונה וג'יני הביאו לנוויל קצת מארוחת הערב שפספס. הוא הנהן בתודה וחייך אליהן. הוא חשב לעצמו, שלמרות המלחמה, ועשרות אלפי הדברים שהם יצטרכו לדאוג להם, עדיין יהיה מי שידאג גם לו. הם חצו את המדשאות בחזרה לטירה דרך

ליוו את לונה לחדר מועדון רייבנקלו וחזרו לחדר מועדון גריפינדור.

עכשיו הכל מתחיל חשב נוויל. אין דרך חזרה.

------------------------------------------------------------------------------------------------------

היי!

אז.. זה הפאנפיק הראשון שאני מפרסמת, ואני אשמח אם תכתבו לי ביקורת!

(בבקשה, אל תרחמו עליי)