דאדלי פוטר

דאדלי היה מאושר. כעת הדרסלים והוא היו במטוס בדרך לדיסנילנד! לעומתו, הארי, ישב לו בצד עם פנים זועפות. "מה איתך, הארי, זה הדיסנילנד!", אמר דאדלי בהתרגשות.
"וואו, דיסנילנד" אמר הארי בזעף, וחזר לספר ההיסטוריה שלו.
הדרסלים, הוריו של הארי ישבו מלפניו. ורנון היה גבוה בעל עיניים חומות ושיער שחור פרוע. הוא הרכיב משקפיים עגולים בעלי מסגרת עבה מדי בצבע טורקיז. פטוניה הייתה אישה יפה בעלת שיער ערמוני שהיה קלוע לשתי צמות, ועיניים ירוקות. הארי דרסלי היה כמו גרסה קטנה של ורנון, אך היו לו את העיניים ירוקות של פטוניה מאחורי זוג משקפי שמש. דאדלי לעומתו, היה ילד בלונדיני ורדרד ושמן. על מצחו התנוססה צלקת בצורת מכת ברק. הוא ידע כבר טוב מאוד איך הוא קיבל את הצלקת. כשהיה קטן, קוסם רשע בשם וולדמורט הלך אל ביתו, והרג את ההורים שלו. אבל מסיבה לא מובנת, כשהוא ניסה להרוג את דאדלי, הוא לא הצליח והוא פשוט התפוגג איכשהו ומת.

"הארי, תשמח בשביל אחיך המאומץ, זה יום ההולדת שלו!", אמרה פטוניה, וחייכה לדאדלי.
"כן, תתעודד הארי, תחשוב על אופנוע מעופף", אמר ורנון בנסיון נואש לעודד את הארי.
"אופנוע מעופף?! אתם ההורים הכי מוזרים בעולם!", אמר הארי בכעס.
ובאמת, הארי צדק. אדון וגברת דרסלי ידעו לדווח בגאווה שהם מוזרים לגמרי, ותודה ששאלתם! מר דרסלי היה מנכ"ל של חברה לייצור צעצועים, וגברת דרסלי הייתה עקרת בית, וכתחביב הייתה מכינה בעבודת יד בובות של חדי קרן ופיות לילדות קטנות.

"אתה בעצמך מוזר! איזה עוד ילד בן 11 מסרב ללכת לדיסנילנד?" תהתה פטוניה.
הארי נאנח. "תפסיק להיות כזה מתלונן. זה לא יהיה כזה גרוע", אמר דאדלי. הוא הפנה את מבטו אל החלון והביט בנוף המשתרע למרחקים, בעודו מעלה זכרונות יפים. הוא עוד זכר איך ביום הולדת הקודם לקחו אותו לצלול עם דולפינים, וכשהיה בן תשע הם לקחו אותו לקולנוע וראו איתו שני סרטים אחד אחרי השני. אבל בכל הפעמים הוא לא ראה יחס כל- כך מיוחד לבנם האמתי. פעם הם עוד היו לוקחים את הארי לגני חיות או ללונה פארק, אבל עם השנים, בעיקר כי הארי העדיף את זה, הם עשו לו יום הולדת בבית, והמשיכו לבית קפה או מסעדה קטנה.

דאדלי זמזם לעצמו שירי יום הולדת והוריו המאמצים הצטרפו: "היום יום הולדת, היום יום הולדת, היום יום הולדת לדאדלי!"

הארי גלגל את עיניו, סגר את ספר ההיסטוריה, והניח אותו על ברכיו. הוא לא היה יכול לקרוא אותו כשהדרסלים זייפו בקולי קולות.

דאדלי אמר: "זה היום הולדת הכי טוב שהיה לי בחיים, ועוד לפני שהגענו לדיסנילנד." הוא פנה להוריו המאמצים: "תארו לכם שלא הייתי מאומץ על ידי משפחה חמה ואוהבת כמוכם."

"תאר לעצמך שהיו קוראים לך הארי ושהיית נראה כמוני", זרם הארי עם הנושא של השיחה, מרוב שעמום.

"איזה מן חיים היו לי ככה?", תהה דאדלי פוטר והביט בחלון בהרהור.

© כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג בכבודה ובעצמה

		הפרק הבא