אהבת אמת

״וזה?״ שאלה ג׳יני, מסתובבת מהמראה אל הרמיוני ומראה לה אחת מהשמלות החדשות שקנתה בביקור האחרון בהוגסמיד.
״יפה.״
דפיקה נשמעה על הדלת .
״הרמיוני? אני צריך עז-״ זה היה הארי, וכשפתח את הדלת הוא ראה את ג׳יני . כשקלט שהפסיק לדבר ופיו היה פעור, האדים , כיחכח בגרונו, ואז המשיך לדבר.
״עזרה. עזרה בשיעורי בית״ הרמיוני חייכה וקמה לעבר הדלת.

״מה כזה קשה להבין הארי? זה הפעם החמישית שאני מסבירה לך את זה. לעולם אל תאכל עלים של עץ האליסטרוי , הם גורמים לצחוק בלתי נפסק, לא לבכי בלתי נפסק!״ היא נזפה בו על אי ההבנה שלו.
״סליחה הרמיוני. לא כולם כמוך.״ הארי מלמל וחזר לקרוא.
״מה זה אמור להביע?״ היא הביטה בו בתסכול.
״שאת חננה בלתי נסבלת כמובן״ רון ירד במדרגות והתיישב לידם בשולחן שבו עבדו.
״רון! אני צריך את החננה-הבלתי-נסבלת הזו! היא די עוזרת לי פה!״ הארי ציחקק וחזר לכתוב.
״גם לקרוא לי הרמיוני זה בסדר.״ היא קרצה אליהם ועלתה בחזרה אל מעונות הבנות.

״בנות - שנה שישית״ היה כתוב על הדלת , והרמיוני נכנסה אל החדר.
״זואי? את שוב לקחת לי את החולצה?״ צעקה לבנדר כשחיפשה משהו במזוודה.
״איזה אחת?״
״החולצה הכחו- או היי הרמיוני - הכחולה.״ המשיכה לבנדר כשראתה את הרמיוני.
היא נופפה לה לשלום ונשכבה על מיטתה, סוגרת את כילות המיטה.
היה זה יום חורף אפלולי, ראשון בצהריים, היה כבר סוף סוף-השבוע. להרמיוני לא נותרו שיעורים לעשות, והיא בהחלט הייתה משועממת. נשארו לפחות שעתיים עד ארוחת הערב.
לא היה שום דבר לעשות, מלבד ללכת לספרייה. כך היא עשתה.
הרמיוני ירדה במדרגות לקומה השנייה, ונכנסה אל הספרייה.
היא התיישבה בין מדור ספרי הצמחים לספרי שיקויים, והחלה לקרוא ספרים אקראיים.

״בו״ נשמע מלצידה והרמיוני חשה בהתקף לב קטן, היא הסתכלה אחורה וראתה לא אחר מדראקו מאלפוי.
״מה אתה כבר עושה בספרייה?״ היא נאנחה וסגרה את הספר שבידיה.
״מה זה משנה לך? את מסריחה את המעבר הזה בריח מוגלגי, אז אם תסלחי לי..״ הוא הפנה את סנטרו לכיוון היציאה מהספרייה וחייך ברשעות.
הרמיוני הביטה בו בכעס ונתנה לו אגרוף לפרצוף והאף של דראקו החל לדמם.
״אחח. מה את חושבת שאת עושה? אני הולך לקרוא לסנייפ״ הרמיוני מיד התחרטה ובמהירות תפסה במרפקו של דראקו, כמעט דומעת, ״בבקשה אל תספר לסנייפ. אני אתקן לך את האף ו..״ היא כבר כמעט בכתה, ״אעשה לך את השיעורים בשיקויים השבוע״ הוסיפה במהירות ,ופתחה את פיה לשנות את מילותיה, אבל זה היה מאוחר מידי.
היא הסתכלה ימינה ושמאלה, בודקת שאין אף אחד במדור שיראה אותם.
״רפארו״ אמרה ומיד אפו של דראקו הפסיק לדמם.
״אני מצטערת לא התכוונתי לעשות את זה , פשוט אני..״
הרמיוני לא הספיקה להוסיף עוד מילה אחת כאשר עיניו האפורות של דראקו תפסו אותה , והוא נישק אותה. לקח לשניהם עשר שניות שלמות להבין את מי הם מנשקים.
דראקו התרחק במהירות , הסתכל בעיניה, ואז קם ,והלך לכיוון היציאה.
״זה לא קרה״ הוסיף ויצא במהירות.
הרמיוני נשארה שם כמה דקות נוספות, כולה סמוקה, שמה את אצבעה על שפתיה, נדהמת ממה שקרה.
היא רצה במהירות למגדל גריפינדור ושמרה על פרופיל נמוך כשנכנסה .
סמוקה ומזיעה , עלתה הרמיוני במהירות אל חדר בנות השנה השישית וזרקה את עצמה על מיטתה.

		הפרק הבא