לילי של ג'יימס

הפיק מוקדש באהבה לשרון מאלפוי, שהפצירה בי לכתוב משהו.

*חשוב- הערות המחברת בכתב נטוי.

תהנו.

~

סיריוס בלק שקע בספה הנוחה ביותר שבחדר המועדון של גריפינדור. החדר היה שומם מפאת השעה, והוא היה לבוש בפיג'מה קצרה, כחולה ופרחונית. בכתף ימין שלו עוד נשאר סימן קלוש וחרוך של S זהובה מסתלסלת, אולם רק מי שידע על קיומה הבחין בה- סיריוס עשה הכל כדי שלא יראו את הסימן, שהגיע עם כל דבר מהמשפחה שלו. לא שהוא צריך את הטובות שלהם, אך אין סיבה לזרוק כסף; וחוץ מזה, כל הניסיונות להסיר את האות שכושף היו הזדמנות מבורכת לו ולג'יימס להתאמן על כל הכשפים שידעו. כאמור, לאחר חיתוך וקריעה וצריבה, נותר רק הסימן החרוך הזה וסיריוס נאלץ להשלים עמו.

הקול היחיד שנשמע פרט לנשימותיו הקצובות של סיריוס, היה קול האש המפצפצת באח. הוא בהה בלהבות החמות שצבען השתלב היטב ברקע החדר המעוטר בצהוב-אדום.

הוא היה לבד. זה כשלעצמו כבר היה מעורר חשד. ללא חבורה של בנות משתרכות, ללא חבריו הטובים- אפילו ג'יימס פוטר כבר הלך לישון. בחוץ, פס אור דק וחיוור החל לשטוף את השמיים; כבר כמעט בוקר.

מזג האוויר היה נוח, כיאה לספתח של הקיץ, ובכל זאת סיריוס לא הצליח להירדם. כבר שבוע שהוא כך, יושב וחושב בלילות ומנקר בשיעורים. חבריו כבר החלו לדאוג- ג'יימס אפילו גרר אותו בכוח למרפאה, אולם האחות רק קרצה לעברו בהבנה נסתרת והבטיחה שהוא יהיה בסדר, כאילו היא רואה דבר מה נסתר שהם אינם רואים.

עמוק בתוך ליבו, סיריוס ידע שהיא צודקת- הוא לא חולה בכלל. עודף השנים בבית בלק האצילי ועתיק היומין חישלו אותו מכל מחלה אפשרית שהדעת נותנת, פרט לדבר אחד.

הדבר שוולדמורט- סליחה, ההוא שאין לנקוב בשמו- אינו מכיר.

אהבה.

סיריוס התכווץ כשחשב שוב על משמעות הדבר, ותהה איך זה קרה.

אתם מבינים, קוראים יקרים? מכל הבחורות שחלמו עליו בלילות, מכל אלו שהאדימו כשהביט בהן, הוא התאהב דווקא באחת והיחידה מכל הוגוורטס שאסור היה לו להתאהב בה- לילי, לילי אוונס.

לילי היא של ג'יימס. הוא ידע זאת ואף עזר לחברו הטוב כל אימת שנדרש עד אשר הסכימה לצאת איתו. הוא שמח בשבילם עד השמיים כאשר הכריזו רשמית שהם זוג ופילל בליבו שיישארו כך לנצח, שכן ג'יימס ממש פרח כשהיא איתו.

הוא עדיין שמח בשבילם. ג'יימס הוא החבר הכי טוב שלו; הוא מוכן לעשות הכל למען ג'יימס. הכל- הוא מוכן למות עבורו! הוא מוכן לוותר על הבחורה שרודפת אותו בחלומותיו, מאז ש...

זה היה טעות מרה, ליל חמישי שעבר. טעות... מעידה בלתי נסלחת.

בתחילה הם היו חמישתם- לילי, ג'יימס, פיטר, רמוס והוא. הם חגגו את המבחן האחרון לגמרי שלהם (חגיגה שנייה, יש לדייק. מיד לאחר המבחן, ג'יימס לא התאפק והם השתעשעו מעט על חשבונו של סבר-מאוס, כשלילי עוד הייתה באמצע הבחינה שלה). סיריוס התגנב ראשון להוגסמיד. הוא התלהב שהשנה הם סוף סוף חוקיים, והתרברב בכך כשחזר עם המון שתייה. רמוס היה היחיד שהקפיד לא להשתכר- היתר הסכימו פה אחד שאירוע כזה מצדיק חגיגה על בקבוק. לילי, כמו כדי להוכיח שהיא לא בהריון מג'יימס (כי כבר החלו לרוץ שמועות- ג'יימס הזועם היה בטוח שזהו פרי ידיו חסרות התועלת של סבר-מאוס הקנאי- שהיא איתו רק מטעות שקרתה באחד הלילות), שתתה אפילו יותר ממנו. עד מהרה הצטרפו אליהם תלמידים נוספים, והשתייה אזלה. ג'יימס ופיטר הלכו הפעם להביא שתייה נוספת ורמוס עלה לישון, רוטן ומתרה. הם ישבו במעגל והמתינו לשובם בחוסר מעש. עלתה הצעה לשחק "אמת או חובה" עם אחד מהבקבוקים הריקים. לילי הסבירה בהתלהבות את חוקי המשחק וסיריוס לא התלהב, אך כיוון שלא מצא דרך טובה יותר להעביר את הזמן, הוא הצטרף. כשהגיע תורה של לילה והיא בחרה 'חובה', היא קיבלה משימה לנשק את הגבר הנאה ביותר בחדר. סיריוס בדיוק פזל לכיוון הדלת בשעמום וקיווה שהשניים ישובו כבר, כששמע אותה מצחקקת והרגיש את שפתיה נדבקות לאלו שלו.

"מה את עושה?" הוא דחף אותה אז וקפץ ממקומו.

"אני אוהבת אותך, סיריוס." היא לחשה והביטה בו בעיניים מפולבלות במקצת.

יתר הערב נעשה מטושטש בזיכרונו; בשלב מסוים ג'יימס ופיטר שבו עם כמות בלתי הגיונית בעליל של אוכל ושתייה ותירצו את איחורם בזמן הרב שלקח להם לסחוב את כל זה. סיריוס לא זכר במדויק כמה שתה. הוא גם לא זכר מתי בדיוק פרש לחדר. הדבר האחרון שזכר היה הצחקוק ההוא, והדבר הבא- הקיא של הבוקר למחרת, בחדר.

כשהתעורר מזיע בצהריים, הוא בהה לרגע ברמוס ובג'יימס שישנו כמו תינוקות, נטולי דאגות לחלוטין. הוא העמיד פני ישן כשפיטר יצא מהמקלחת (לפי פניו הוא שיער שפיטר התעורר כדי להקיא וזה גם מה שהעיר אותו). הוא נשאר ער במיטה עוד שעות אחדות; התמונה החדה של לילי המנשקת אותו לא יצאה מראשו.

בימים הבאים הוא הבין- כפי שקיווה- שאיש מהנוכחים אינו זוכר דבר. לא היה אחד בגריפינדור שלא היה מחוק לגמרי (פרט לרמוס, שישן בשלווה במהלך כל אותו לילה, כאילו לקח את שיקוי האל-זאב שרקח לו סוורוס סנייפ שנים רבות מאוחר יותר). לילי הביטה בו בעיניה הרגילות וזירזה את ג'יימס לרדת לארוחה באולם הגדול. סיריוס בדק אותה ושאל איך היה לה הערב, אך היא השיבה רק שהיא לא זוכרת דבר או חצי דבר מליל אמש.

עבר מאז שבוע. 6 ימים, 3 שעות ו-17 דקות, ליתר דיוק. הוא כאן במועדון בו קרה מה שקרה, בנעלי אצבע מגוחכות להפליא (הבחורות מביניכם הקוראים, אני בספק אם הייתן מזילות ריר כשהוא במראה שכזה). הוא כועס על עצמו- איך לא עצר אותה, את לילי של ג'יימס? איך התאהב בה כך?... הוא היה צריך לספר לג'יימס, אולם בפעם הראשונה בחייו הוא חש שאין לו לא לב ולא אומץ.

זה פשוט דפוק. לילי של ג'יימס, לא שלו. הוא חייב להוציא אותה מהראש, אם לא דרך השכל אז...

הוא נשם נשימה עמוקה ושלח ברעד את שרביטו לכיוון ראשו. אין ברירה, הוא מוכן לעשות זאת עבור חבר. לפנטז על חברה של חבר זה גבול אדום, זה משהו שהוא פשוט לא יכול להרשות לעצמו. כל מה שצריך זה כישוף קטן ו-

"מה אתה עושה פה, רך כף?" הוא קפץ והסתובב, ממהר לטחוב את השרביט למכנסיו. לילי ניצבה מולו בכותונת הלילה שלה. מעודה לא ראה אותה כך, בבגדים הוורדרדים המוגלגיים הללו (וטוב שכך. בנים- שלא תגידו שקופחתם- כאן התור שלכם לגחך).

"מה נבהלת, הפיג'מה שלי עד כדי כך מזעזעת?" היא חייכה והתיישבה על כיסא בסמוך אליו. הוא שם לב שהיא אוחזת בעותק ישן של 'קווידיץ' בכל הזמנים'. לילי מעולם לא התעניינה בקווידיץ'- למעשה, מאז שהכירה את ג'יימס לראשונה היא הקניטה אותו ואת הקווידיץ' באותה נשימה; כנראה זה השתנה עכשיו, כשהם יוצאים. "האמת היא שאני גם חושבת, אבל ג'יימס קנה לי אותה ואני לא רוצה להעליב אותו."

הוא רצה לומר שרואים לפי הגוון שהיא חדשה, אולם הוא הוטרד- מה היא עושה פה בשעה כזאת? האם הרעיש? האם גם היא איננה מפסיקה לחשוב עליו...? הוא נבהל.

"לילי," הוא לחש והביט בה ברצינות תהומית. היא השיבה לו מבט דואג. "את אוהבת אותי?"

לרגע אחד היא הביטה בו בדממה, ואז צחקה צחוק מתגלגל. הוא זרק עליה כרית על מנת להשתיק אותה.

"לך לישון, סיריוס. עכשיו זה לא הזמן לבדיחות, כבר מאוחר." היא השיבה כשנרגעה.

"אז מה זה היה בשבוע שעבר?" הוא לחש. היא השיבה לו מבט אטום. אולי הוא רק חלם את כל זה...?

"סיריוס, אתה אוהב אותי?" לרגע הוא חשב שהיא צינית, אולם מבטה החד והברור לא הותיר שום ספק לכוונותיה הכנות.

המילה 'כן' כבר עמדה לו על קצה הלשון, אולם הוא הזכיר לעצמו- ג'יימס.

"לא לילי, מה פתאום." הוא שיקר, כך נדמה. "למה את ערה בשעה כזאת?"

"אל תגלה, אבל קבעתי עם ג'יימס."

"ככה את מכירה אותי? מלשין? אבל כן, בהחלט כדאי שאעשה לג'יימס מצפון על שלא סמך עליי ושמר את הפגישה הזאת בסוד..." הוא מלמל בהלצה.

"היי," היא לחשה והתקרבה. כאילו כדי לשחד אותו, היא הסיטה מעט את כתונתה וחשפה מאגר סודי של ממתקים. "רוצה קצת?"

"לילי!" הוא נהם וכבר קם והחל לסדר את עצמו. "אני עולה לפני שג'יימס יתעורר, תזרמי איתי למתיחה הוגנת שאעשה לו בבוקר." תירץ וברח משם, מתיר אותה למשוך בכתפיה ולתהות מה כבר עשתה לא בסדר.

למזלו, כשנכנס לחדר ג'יימס נראה ישן לחלוטין. הוא התארגן בדממה וזחל למיטתו בניסיון נוסף לישון. הוא לא זז כשהרגיש את ג'יימס מחליק ממיטתו ונאנח רק לאחר ששמע אותו עוזב.

הוא התאהב בלילי, התאהב בהחלט, אך חברות קודמת לכל. הוא הזיל דמעה זעירה וחרישית.

הוא שמח כשהתארסו וצהל כשנישאו, אולם ביום בו איבד את שניהם- הדמעה הזעירה והחרישית הפכה לנהר של מים מלוחים.

ורק שאלה אחת עלומה נותרה לעד ללא מענה- האם אמת היה הדבר, שמא כל זה היה רק חלום?

~

אני חושבת שהכל תלוי בעיני המתבונן. ואתם?