האגריד, הוגוורטס וקרבות

האגריד צלע אל עבר משרד המנהל.

מקונגל הייתה שרועה על ריצפת המשרד.

חמישה שרביטים היו פזורים סביבה. בחלון המשקיף על המדשאות היה חור גדול.

האגריד רעד כאשר סחב את מקונגל למרפאה. הוא השכיב אותה על אחת המיטות ונתן לרופאה לטפל בה.

אחרי כמה דקות יצאה הרופאה והישירה מבט אל האגריד.

היא הייתה עצובה, וסירבה להאמין. האגריד הבין את המסר, היא מתה, בדיוק כמו דמבלדור כבודו.

הוא קם, ופתח את דלתות החדר חולים. מקונגל שכבה ללא רוח חיים על המיטה בה שם אותה. הוא היה עצוב, מאוד. מנהל אחרי מנהל הם נופלים, הוא חשב בעצב. איך יספר זאת לכולם? הוא לא יכול... האגריד התמוטט, הוא הרגיש שלוקחים אותו.

הוא הוציא את מטרייתו ופקח את עיניו, הרופאה נשאה אותו אל המרפאה. הינה היא, זאת שלא טיפלה במנהלת כמו שצריך... "אבדה קדברה!" צעק האגריד ומדאם פומפרי נפלה על הרצפה.

"אבדה קדברה! אבדה קדברה!" המשיך האגריד ועוד שני אנשים נפלו.

האחרונה ברחה.

האגריד הסתכל סביבו. הוא ידע, הוא ידע שזה יקרה. הוא רצה להרוג את עצמו... "אבל בכאב" חשב האגריד "מגיעה לי פה, למות באיסורים" הוא קם, חצה את המסדרון ויצא מאולם הכניסה.

חודש לפניי...

"מקונגל מונתה להיות מנהלת הוגוורטס... יפה מאוד" האגריד ישב על הכיסא הגדול שלו והקריא לפנג כלב הצייד את הנביא היומי. "זה פה מצאתי את העיתון הפח שם" אמר האגריד בגאווה "קצת מלוכלך פה אבל לא נורא" האגריד המשיך לקרוא. לפתע נשמעה צווחה דקה וארוכה כשל ציפור ואחריה מספר גניחות "אתה בסדר שם בקביק?" צעק האגריד "מה תפסת...?" האגריד קם ופתח את דלתו האחורית. בקביק היה רכון בעל משהו שנראה כמו נמייה גדולה, והרבה עצמות היו מפוזרות מסביב. לבקביק היו סימני נשיכות ברגלו האחורית. האגריד הרים אותה, וחבש אותה בתחבושת שהייתה עשוייה מעורו של דרקון תינוק.

הנמייה עשתה כמה תנועות.

בקביק נשך שוב.

"די!" צעק האגריד "תביא אותה לפה, היפוגריף שמן כמוך".

האגריד משך את הנמייה, אבל זאת קמה בקושי רב ונשכה אותו.

המשך יבוא...