הוא מת

אזהרות: התאבדות.

---

הוא מת. מת לנצח, נהרג על ידי הגורל.

הוא מת, אחרי כל-כך הרבה שנות חיים.

הוא מת, העולם לקח אותו, הוא מת ופרנל לא סלחה.

האלכימאי, האיש שיצר את אבן החכמים, זה שיצר זהם ויהלומים לבסוף מת, כנגד כל הסיכויים.

אנשים היו חושבים שזה גורל, שזה מה שנועד לקרות אך פרנל ידעה שזו נקמה, ואם מישהו מחפש נקמה הוא ימצא אותה, גם אם לא בדרך שלה הוא ציפה.

פרנל התכוונה לנקום במלוא העוצמה. היא לא סלחה ולא תסלח, כך ככה זה באהבהה, אין סליחה. היא תנקום את נקמתו של האיש שאהבה.

העולם הרג אותו, את זה היא ידעה. העולם לקח אותו ממנה, ועל זה הוא ישלם בחייהם של הרבה מאוד אנשים.

היא חטפה את הספר ועלתה על אוטובוס למחוזותיהם של הקדמונים.

"קחו," היא אמרה בקול צרוד מבכי, צרוד מגעגועים. "קחו ותהרסו את העולם."

היא ידעה מה יהיו ההשלכות של מה שהיא עושה, אך לחיים לא הייתה יותר תכלית בלי אהובה. 

היא לא רצתה לחיות בעולם כזה, עולם שבו הוא לא נמצא.

היא רצתה שהעולם יושמד, שכל בני האדם ירגישו בעולמה, שהעולם ישלם על מה שעשה.

אבל היא לא התכוונה להיות שם כדי לראות את זה.

היא לקחה סכין והתאבדה.