מלחמה ואהבה

זה היה יום רגיל במשפחת בקר. אדוארד יצא כבכל יום לחלוב את הפרות. הוא היה בחור חסון, בן 20, יפה תואר וחביב על כולם.

הייתה הרגשה מוזרה באוויר. מין מתיחות. כמו השקט שלפני הסערה. אדוארד התעלם מכך והמשיך לחלוב את הפרה בשקט...

-לפתע- נשמעה תרועת חצוצרה רמה והופיעו שליחיה של המלכה בחצר הבית. "המלכה מצווה שכל הגברים בממלכתינו מגיל 15 עד 50 יתייצבו בארמונה

על מנת להתגייס לצבא."

"בשביל מה צריך צבא?" שאל אדוארד בקול רם.

השליח הביט בו בבוז: "לא שמעת? המלכה הסתכסכה עם מלך שכן ורוצה להרוג אותו", ענה.

"ואתה, חוצפן, שתוק!"

אדוארד התגייס לצבא ונלחם לצד עשרות חבריו שרובם נהרגו. "אדוארד", אמר חייל, "אתה תלך לימין ואני לשמאל".

אדוארד הנהן באישור והחל צועד לכיוון ימין. הוא הרחיק לתוך היער בחיפוש אחר חיילים מהצד השני.

פתאום, אדוארד ראה חייל מולו. הוא שלף את חרבו והחל נלחם בו, החייל היה זריז ומוכשר לא פחות ממנו. הם נלחמו במשך זמן רב

ולפתע, עפה הקסדה מראשו של החייל ושיער זהוב וארוך נשר על כתפיו. זו הייתה בעצם חיילת!

אדארד פער את פיו בתדהמה. "לא ידעתי שמותר לבנות להילחם", אמר. "טעית" אמרה החיילת.

"בנות לא פחות מוכשרות מבנים". אדוארד התאהב בה מיד. "אני יודע. גם אני חושב ככה." אמר.

"ודרך אגב, איך קוראים לך?". היא חייכה. "ווינטר", אמרה, הכניסה את חרבה והתיישבה.

אדוארד הכניס גם הוא את חרבו והתיישב לידה.

הם התנשקו. נשיקתו הראשונה של אדוארד.

איך הם יכולים להיות ביחד, זאת לא ידע.

באמצע מלחמה, אויבים, אבל אוהבים.

המשך יבוא...