שנה שישית

אלבוס נכנס בצעדים איטיים לחדר המועדון, סקורפיו ושרלוט לא שמו לב אליו, רק העמיקו בנשיקה. 

"אחי," פיטר ניגש לאלבוס, "אתה... מה אתה הולך לעשות?"

אלבוס הסתכל על פיטר, והרגיש מהו מתמוטט בתכו. 

"כלום, סקורפיו - שיעשה מה שהוא רוצה! אני - לא איכפת לי!"

פיטר הרים גבה. 

"מה אתה רוצה, חאלס! לא איכפת לי!"

שיקר אלבוס. 

הוא החל להתקדם לעבר השניים, והם התנתקו והחלו לצחקק. 

"הי, אלבוס!" אמר סקורפיו. 

"היי." שרלוט חייכה. 

אלבוס כמעט החזיר לה חיוך, אבל התאפק. 

הוא לא ענה לשניהם, ועלה לחדר הבנים. 

שם פשט את גלימת הג'ינס, את המכנסיים והחולצה, ונשכב במיטה בבוקסר, והסיט את הכילות. 

מי אמר ששרלוט חייבת לאהוב אותו? היא לא אמרה את זה אף פעם!

אבל היא התנהגה ככה... והיא כל כך יפה...

אלבוס התהפך במיטה.

בטנו הייתה מלאה בקוביות, וידיו נפוחות משרירים. 

היא הפסידה!

פיטר נכנס לחדר, והחל לרכוס את גלימתו. 

"אלבוס?" 

אלבוס לא ענה. 

פיטר ניגש והסיט את הכילות סביב מטתו של אלבוס. 

"נו, גבר. יהיה בסדר."

"מה אתה רוצה?" שאל אלבוס בבוטות. "אני בסדר גמור."

פיטר השליך מעליו את הגלימה. 

"טוב, בסדר."

הוא נשכב במיטתו. 

הם שתקו זזמן מה, ואז נגנס סקורפיו לחדר, סמוק ומחייך. 

הוא סידר מעט את  שערו הבלונדיני והעיף מעליו במהירות את הגלימה. 

"לילה טוב," הוא אמר. 

"לילה טוב, גבר," ענה פיטר, אבל אלבוס לא ענה. 

"אלבוס? אחי?"

אלבוס רק מלמל: 

"לך קיבינימט!"

סקורפיו הופתע, אבל חשב שהוא יודע במה מדובר. 

אבל זה אשמתו שגם הוא אוהב את שרלוט?

כנראה מתחיל סכסוך...

הפרק הקודם