We are coming for you

האגדות על ציידי הלילה רדפו את פאנם.

בהתחלה חשבו שזה שטויות, סיפורי פולקלור מפי אנשים שצולקו לנצח על ידי המלחמה. אחרי שאנשים לא חזרו מטיול תמים ביער התחילו השמועות שיש שם כנופית רוצחים או טציות. המעטים שחזרו לא הפסיקו ללהג על רוחות רפאים, על חבורת מיועדים מתים שהרחיבו את שטחי הציד שלהם.

קטניס גילגלה עיניים. היא זו שצריכה להתמודד מול רוחות הרפאים האמיתיות.

האנשים המשיכו לפטפט, להפיץ את הסיפורים גם למחוזות המרוחקים ביותר ממחוז שתים-עשרה. סיפרו על צחוק פרוע בחצות הליל, על זוהר אש בלי עשן, על אנשים שרצים בלי להשאיר טביעת רגל, על צליל דיבור כשלא היה שם אף אחד.

יום אחד חזרה הבת של קטניס מבית הספר, בעיניים מלאות דמעות. "מה קרה?" שאלה קטניס. היא לא יכלה לדעת מה הפחיד כל כך את בתה. על הדברים הכי גרועים היא כבר למדה.

"ה-המשחק" ליבה של קטניס גימגם וכמעט חדל לפעום "לא! לא, אמא לא המשחקים שלך" מיהרה הילדה להרגיע. "במשחק אנחנו צריכים להיכנס ליער ולנסות לחפש את ציידי הלילה" משחק מטופש, חשבה קטניס בתוגה קלה, אבל יש משחקים גרועים בהרבה.

"ממה את פוחדת?" שאלה קטניס "אני בטוחה שאין שם שום רוחות רפאים". "טוב, אני לא בטוחה שאין שם שום רוחות רפאים" זעפה הילדה "טומי בריגס מהכיתה שלי אמר שדוד שלו ראה אותם, ושהדוד סיפר שכלי הנשק שלהם הבהיקו, אבל הם נראו כמו זיכרון שקפא בזמן".

"איך הם נראו?" שאלה קטניס, לא מודה בסקרנותה הקלה. "טומי אמר שהדוד שלו אמר שהיו שני בנים, אחד עם חנית והשני עם חרב, ושתי בנות, אחת עם קשת כמו שלך, ולשניה יש מעיל מרופד סכינים"

קטניס החווירה לרגע, ואז פניה הסמיקו בכעס "הם חושבים שזה מצחיק?" היא סיננה. "מה הם חושבים שמצחיק?" שאלה הילדה. "הם חושבים שמצחיק להלביש את הפרופיל של הקרייריסטים מהמשחק שלי על האגדות האורבניות שלהם?" קטניס דיברה בעיקר לעצמה.

"אנחנו הולכות עכשיו!" היא קראה בזעם "אני הולכת להוכיח לך שאין שם שום דבר שלא אמור להיות שם!" היא תפסה את ידה של הילדה והובילה אותה לכיוון היער.

בהתחלה, באמת לא היה שם כלום. עד השקיעה הכל נראה נורמאלי. ואז ירדה החשכה. רגע אחד הם לא היו שם, ורגע אחרי זה- הם פשוט עמדו שם, כלי נשקם מבהיקים, והם מביטים בה באותו בוז כמו שהביטו בה לפני עשרים שנה כמעט.

בני עשרה לנצח.

לרגע היא חשבה שהיא שוב הוזה, שזה עוד סיוט של מנצחת, אבל היא שמעה את ההתנשפות החדה של בתה לצידה.

קייטו פגש במבטה וחייך את חיוכו הנורא.

"אנחנו באים בשבילך"

------------------'

כתבתי את זה באמצע הלילה, והצלחתי להפחיד את עצמי קצת...