הנה עוד דבר חריג

טוב, זה הפאנפיק הראשון שלי, אז... [=

אגב, למי שקורא ולא יודע (אהמ אהמ נגה ) אז אני שיר מלכה-כדי שתוכלו לזהות אותי(:

פרק 1

בשעת חצות, התעורר הארי פוטר בבהלה כששמע נקישות חזקות מתדפקות על חלון חדרו. הוא קם והסיט את הווילון. מחוץ לחלון ריחף ינשוף חום, מטופח ועצבני למראה. הוא נקש במקורו על חלונו של הארי. הארי הזדרז לפתוח לו את החלון בתנופה, והינשוף דאה פנימה, באוושת רוח קלה, ונחת על כלובה של הדוויג, התנשמת הלבנה שלו, שיצאה לצוד. "למי אתה שייך?" שאל הארי בהפתעה וניגש להוציא את המכתב הקשור לרגלו של הינשוף. ברגע שסיים למלא את שליחותו, ניפח הינשוף את נוצותיו ברוב חשיבות עצמית ויצא לדרכו, דרך החלון. הארי פתח את המכתב בסקרנות.

הארי היקר,

מה שלומך? הדודים שלך מתייחסים אליך יפה? אני מקווה שכן. אגב, קנו לי ינשוף חדש. שמו אדיסון. שם יפה,נכון? לקחתי אותו מהספר חיות הפלא והיכן למצוא אותן. האמת, די הופתעתי לראות שינשופים מופיעים בספר הזה, כי הם לא ממש חיות פלא, נכון? טוב, אז לא משנה. רציתי להזמין אותך לכמה ימים,אתה יודע, שתבוא לבית שלי. רון סיפר לי שהשנה המשפחה שלו בנופש באוסטרליה. אוי,כמה אני מקנאה! יש שם היסטוריה מאוד מעניינת של קוסמים. טוב, אז עד שרון יחזור מהחופשה שלו כבר יהיה מאוחר, אז החלטתי לשאול אותך אם אתה רוצה לבוא. להורים שלי אין בעיה, אמרתי להם שאתה יודע להתנהג בסדר עם דברים של מוגלגים, אז הם הסכימו. תוכל לישון בחדר האורחים, ואנחנו נוכל לנסוע עם ההורים שלי ללונדון ומשם לכיכר גרימולד. אני משערת שסריוס ממש צריך אנשים שיארחו לו לחברה, ובכלל, הוא צריך עזרה שם. אז אם תבוא תוכל לעבור דרכי. אני כבר ממש מצפה! אם אתה רוצה, שלח תשובה עם הדוויג.

באהבה,

הרמיוני.

הארי סיים לקרוא את המכתב. הוא חשב שזה דווקא יהיה מעניין, אבל לא יכל להתעלם מהעובדה הפוגעת שרון בכלל לא סיפר לו שהוא יוצא לחופשה. מה זה משנה? אמר קול קטן ומעודד בראשו. הארי התנער, וכתב מכתב תשובה חיובי להרמיוני. הוא התהלך בחדרו הלוך ושוב, מוצף כולו בהתרגשות ונדרך לקראת כל צללית שנראתה מהחלון, בציפייה לשובה של הדוויג. הארי כבר כמעט נרדם כאשר ראה צללית לבנה מבהיקה באופק, דואה לעבר חלונו. "הדוויג!" קרא הארי בשמחה וזז הצידה כדי לפנות להדוויג מקום. הדוויג דאתה פנימה ונחתה ברכות על כתפו של הארי. הארי ליטף את נוצותיה בחיבה. "כדאי שתיגשי לקחת את זה," הוא אמר ודחף למקורה את המכתב. הדוויג הביטה בו בעיני שקד מלאות תוכחה. "מצטער." מלמל הארי. "אבל אני ממש רוצה להחזיר תשובה בהקדם, טוב?" הדוויג רק נעצה בו מבט אחד נוסף של תוכחה לפני שיצאה לדרכה מבעד לחלון הפתוח. הארי צנח על מיטתו לאחר שטרק את החלון. זה הולך להיות מעניין. חשב לעצמו. הוא ניסה לעצום את עיניו ולישון- אך זה פשוט לא הסתדר לו. הוא החליט להישאר ער ולגמור את החיבור הזדוני הארוך בשביל הפרופסור סנייפ, המורה השנוא על הארי. הוא בדיוק הוציא קסת דיו וגליון קלף כששמע שיעול צרוד מאחוריו. הארי הסתובב בבת-אחת. מאחוריו עמד איש מלוכלך לבוש בבגדים מוזרים המאפיינים קוסמים בלתי מנוסים שאמורים להתלבש כמו מוגלגים. היה לו שיער ארוך וסבוך בקשרים שהגיע עד למרפקיו, והוא חייך אל הארי חיוך רחב. פיו של הארי נפער. "ס-סריוס!" מלמל בתדהמה והתקרב אל סנדקו, שחיבק אותו בזרוע אחת. "מה אתה עושה אצל הדרסלים?!" שאל הארי, מתאושש לאט מההלם. "ששש." לחש לו סריוס בתשובה. "בוא נצא החוצה." הארי השתעשע לעצמו ברעיון מה היה קורה אילו הדודה פטוניה הייתה מגלה שרוצח ההמונים הידוע לשמצה סריוס בלק פרץ בזה הרגע לביתה. הוא החניק צחקוק, התלבש במהירות והתחיל לרדת במדרגות, סריוס מחכה לו בכניסה. "תביא את הדברים שלך.אנחנו יוצאים." סריוס נשמע מעט מתוח. הארי הנהן וחזר לחדרו, זורק דברים בערימות על המזוודה. "כדאי שתיקח איתך את הדוויג." לחש סריוס, אשר הופיע שנית בפתח החדר. הארי הניד בראשו. "היא לא כאן." "אז קח את הכלוב!מהר!" סריוס החווה בשרביטו בתנועה עצבנית, והמזוודה החלה לרחף לפניהם באוויר אל היציאה מן החדר. "קדימה." לחש סריוס להארי והאם יצאו, הארי אוחז בכלובה הריק של הדוויג.

***

"מה אתה עושה כאן?!" שאל הארי כשיצאו החוצה. סריוס הסתכל מסביב. "בוא נגיע למקום בטוח יותר, בסדר?" לחש. "עדיין כל אנגליה מחפשת אחרי." הארי הנהן והם התגנבו חרש אל מאחורי המוסך של הדוד ורנון. "תראה," לחש סריוס. "אני... כולם מחפשים אחריך," הארי קימט את מצחו. "מה זאת אומרת?" שאל. סריוס נשם עמוק לפני שהמשיך- "אף אחד לא-כולם מאמינים לגרסה של פאדג', שוולדמורט לא באמת חזר. וזה לא ממש הפריע-" "זה לא הפריע?!" קטע אותו הארי בכעס. "לא בדיוק הפריע," תיקן סריוס בהינד ראש. "אבל עכשיו- פאדג' המציא סיפור חדש, וכולם מאמינים לו." "ומה הסיפור?" שאל הארי בייאוש קל. "אז ככה: פאדג' טוען שאתה עוזר לוולדמורט לשלוט בכולנו-" "מה!" התפלץ הארי. "איך אני יכול לעזור למי שרצח את ההורים שלי?" "אני יודע! אני יודע! אבל זאת הנקודה, הארי. פאדג' כל כך נחוש להציג אותך כילד טיפש ורודף פרסום, ילד שלילי שעושה המון עבירות, עד שהוא-" "אני לא מאמין!" הפטיר הארי בזעם. נדרשה לו מלוא השליטה העצמית שלו כדי שלא יבעט בכוח במכונית החדשה של הדרסלים. הוא החל לפטרל במוסך ולרקוע בקרקע ברגליו. "-עד שזה מה שהוא אומר." השלים סרויס בכובד ראש. "ומי בדיוק יאמין לדבר כזה?" שאל הארי פתאום וחדל ללכת הלוך ושוב ברחבי המוסך. "לצערי, מעל חצי מעולם הקוסמים נתון כעת תחת שליטתו של וודלמורט- חלקם אוכלי מוות-חלקם פשוט עברו לצד שלו-וחלקם נתונים תחת השפעה של קללת אימפריוס." אמר סרויס. "אנשים משתכנעים מהר, הארי. ולא תאמין עד כמה מהר." "אתה מתכוון-שמאיימים עליהם?" שאל הארי בעיניים פעורות. סריוס הנהן. "לכן אני חושב שכדא שתבוא איתי לכיכר גרימולד-" "-הרמיוני הציעה שאבוא אליה, ומשם כבר נמשיך הלאה לכיכר גרימולד." אמר הארי במהירות. "היא כבר נמצאת שם." אמר סריוס ודחף את הארי קדימה. "תחזיק ביד שלי. אנחנו חייבים להתעתק בהתעתקות צד-לצד."

---אשמח לתגובות...---@@~~#$

		הפרק הבא