החלום

התעוררתי בבהלה. ג'יני רכנה מולי. "אתה בסדר, מה קרה?" היא שאלה בדאגה. באופן אוטומטי הנחתי על ידי על המצח, במקום שבו היייתה הצלקת. אבל היא לא עיקצצה. כבר תשע עשרה שנים. "זה בסדר, סתם חלום רע". הנחתי את ראשי על הכרית. הרגשתי מסוחרר. הזיעה עוד ניגרה על פני. הרגשתי איך עפעפי נהיו כבדות עד שלא יכולתי להתנגד, ועצמתי את עיני...

***

התעוררתי שוב. הפעם ג'יני ישבה לידי, אוחזת בידה בשרביט. "הו... התעוררת סוף- סוף. חשבתי שלא תתעורר לעולם. ממש דאגתי". 
"מממ... איפה אני... כמה זמן ישנתי", מילמלתי בישנוניות. "שלושה ימים. לקחו אותך כבר לקדוש מנגו", היא אמרה. "שלושה ימים?!" הזדקפתי במהירות, "הקדוש מנגו?!" 
 "זה בסדר, תרגע. אתה צריך לנוח", היא אמרה בניסיון נואש לגרום לי לחזור למיטה. זה היה מטורף! מתסכל! מה אם העבודה שלי כהילאי? איך אני אתפרנס?

אבל הדאגות גרמו לי להיות עייף. שוב. ניסיתי להתנגד לזה, אך לשווא- עפעפי נסגרו בפעם השנייה.

***

התעוררתי, מסוחרר מאוד. עיני בקושי הצליחו להתמקד בפניה המודאגות של ג'יני. עצמתי את עיני, ולהפתעתי לא נרדמתי. גם לא הרגשתי עייף כל- כך. נתתי למחשבותי לנדוד לעומק הזכרונות. בשנה הראשונה ניצחתי בקווידיץ' כשכמעט בלעתי את הסניץ'... בשנה השנייה הרגתי את הבסיליסק והשמדתי הורקרוקס... בשלישית גיליתי שסיריוס בלק הוא חף מפשע והצלתי אותו ואת בקביק... בשנה הרביעית השתתפתי בטורניר הקוסמים המשולש ונלחמתי מול וולדמורט... בשנה החמישית ספגתי את ההשמצות של משרד הקסמים והתמודדתי מול אמברידג'... בשישית מנהל בית הספר דמבלדור מת וגיליתי שסנייפ הוא הנסיך חצוי הדם... ובשנה השביעית מצאתי את  ההורקרוקסים הנותרים והשמדתי את וולדמורט. לא היה זכור לי שנה אחת שישבתי בחוסר מעש במיטה, מתעלם מהסכנות האורבות לי ולאנשים הקרובים לי. תמיד הייתי בלב העניינים. לא הייתה לי אפילו שנה אחת שקטה.

פתחתי את עיני. הזדקפתי באיטיות וירדתי מהמיטה. ג'יני ניסתה לעצור אותי אבל לא יצאו לה מילים מהפה. פסעתי צעד אחד, ואז איבדתי את שיווי המשקל. צנחתי אל הרצפה כמו בובת סמרטוטים. הדבר האחרון שראיתי היה את פניה המבוהלים של ג'יני לפני שעיני נעצמו בפעם האחרונה...

המשך יבוא...

הפרק הקודם