הרפתקאות לזלי ומארק

היה הייתה פעם, לפני שנים רבות, ילדה. לילדה קראו לזלי. היא הייתה ממש יפה. כמו אמה.

היו לה הרבה חברים. והיא הייתה נחמדה מאוד.

היה לה אח קטן שהיא מאוד אהבה. קראו לו מארק. כל יום הם שיחקו יחד והיו מאושרים.

הוריהם שמחו מאוד לראות אותם ככה והם היו משפחה מאושרת מאוד.

יום אחד, לזלי הייתה חייבת ללכת. "לאן את צריכה ללכת?" שאל אותה בעצב אחיה הקטן.

"אני חייבת לצאת להלחם. יש מלחמה" ענתה לזלי. "אני לא רוצה שתיסעי", אמר מארק.

אך לא הייתה ברירה. לזלי נסעה באונייה ומארק נשאר בבית.

"אני לא יוצא מהבית עד שלזלי תחזור!" הוא אמר.

באותו לילה הספינה התהפכה וכל יושביה מתו. הוריה של לזלי שמעו זאת ובכו.

כל אותו היום הם בכו. ולא ידעו איך לבשר זאת לחבריה של לזלי ולמארק.

בסופו של דבר, כולם שמעו על זה. כשמארק שמע את זה. הוא צרח צרחה משונה.

הוריו לא שמעו צרחה כזאת מעולם. זאת הייתה צרחה של עצב בלתי יתואר, כאילו הלב שלו נבקע.

מארק רצה למות בעצמו. "אני לא יכול לחיות בלי לזלי. "אני לא מאמין שהיא מתה.

אני אצא לחפש אותה." באותו ערב מארק התגנב מהבית ויצא החוצה.

הוא גנב ספינה וביקש מכמה מחבריו ומחבריה של לזלי שיבואו איתו לחפש אותו.

כולם הסכימו. הם יצאו. לחפש את לזלי, אחותו.

מארק לא האמין שהיא מתה. והוא צדק.

לזלי התעוררה על אי. "מה? איפה אני...?"

"את בגן עדן" מישהו ענה לה.

המשך יבוא...

אם יהיו יותר משתי תגובות,

אני ממשיכה.

מקווה שנהניתם!