הקסם של פלור

צחוק מוכר נשמע באוזניה, הבזק לבן של חיוך זר אך מוכר הופיע ונעלם ונוף עוצר נשימה שלא זכרה שביקרה בו נפרש לרגליה. שמיים כחולים חסרי עננים, גבעות עגלות מתקמרות כמו גלים רכים עד קצה האופק, מנוקדות בירוק הכהה של סוגי עצים שונים. היה זה נוף פסטורלי, ממש כמו גן עדן מתוק וכמוהו תלוש מהמציאות.משהו הפריע את שנתה.

אור קלוש העיר בחדר האפל, חריקת דלת נפתחת הפרה את הדממה .
״ בוקר טוב יקירה יום הולדת שמח!״ העירו אותה הוריה חיוך חמים.

״בוקר טוב״ היא מילמלה בישנוניות בעודה קמה לחבקם. 
עינייה של קלואי הביטו ישר אל העוגה שאמא שלה אפתה בשבילה וחיוך גדול עלה על שפתיה הוורדרדות , ׳ עוגה גדולה ומתוקה ׳ המחשבה רחפה בראשה .מייד אחר כך היא ראתה את המתנות המחכות רק לה על שולחן הכתיבה הלבן שלה ,״ וואו, עכשיו לא קריסמס״ היא סיננה מצחקקת,״ תודה ״ היא הוסיפה נותנת עוד חיבוק להוריה.

היא קמה מהמיטה בזמן שהוריה ירדו מטה במדרגות לכיוון חדר האוכל.היא הביטה במראה הגדולה בחדרה שהייתה צמודה לדלת ההזזה של ארון הבגדים שלה.
היא ראתה את בבועתה; נערה רגילה בגובה ממוצע (מטר חמישים וחמש אם אתם כל כך מתעקשים),עיניים גדולות וכחולות, אף קטן ושפתיים עדינות וורדרדות.שיערה הבלונדיני והחלק השתלשל עד מותניה מדגיש בבהירותו את לובן עורה .

״ זה הולך להיות היום הכי טוב שיש!״ היא מילמלה לעצמה בעודה מתלבשת. היא לבשה ג׳ינס צמוד וחולצה לבנה פשוטה , היא נעלה נעליי אוסטר בצבע תכלת .לאחר שסיימה את זמן ההתארגנות שלה בבוקר כולל היפרדות מההורים וארוחת בוקר משותפת היא ירדה במורד הרחוב מלא הבתים הפרטיים לכיוון בית הספר, לצערה לא היו לה חברים שגרים קרוב איתם תוכל ללכת לבית הספר.היא הגיע ראשונה לכיתה כמו תמיד .״ טוב , שקט כאן לפחות בבוקר״ היא מילמלה לעצמה והניחה את התיק שלה על הריצפה לצד שולחנה בשורה הראשונה.לפתע היא שמעה קול חבטה חזק, זה בקע מהקומה העליונה יותר של בית הספר , מעליית הגג .
היא יצאה מהכיתה מתוך סקרנות והחלה לעלות במעלה מדרגות השיש עד שהגיע לדלת מחלידה עשוית מתכת , היא סובבה את הידית מאובקת והדלת פשוט נפלה בקל חבטה משאירה ענני אבק , קלואי השתעלה ונכנסה פנימה,׳ כל כך חשוך כאן׳ חשבה לעצמה.״ מי היה מאמין שזה יהיה כל כך קל למצוא אותך״ אמר נער שיצא מן הצללים, היה לו שיער חום כהה ועור שזוף , הוא היה גבוה מימנה לפחות בראש וחצי , ועיניו היו שחורות. הוא לבש בגדים מוזרים , הוא לבש חולצה חומה עם קשירה כפולה ומעיל עור עם פרווה שקלואי חששה שעשוי מעור אמיתי, הוא לבש מכנסים חומים עבים ומגפי עור , על גבו הייתה אשפית חצים וחרב תלויה מחגורת העור שלו ממותניו.

היא נרתעה לאחור,״ אז אני מבינה שאתה לא  גרינפיס״ היא סננה .הוא התקרב אליה , קול מגפיו הכבדים מתופף על רצפת העץ החורקת.״ לאן את חושבת שאת הולכת פלור?!״ הוא רשף בעודו תופס בידה ומושך אותה אליו.״ מ-מי?״ היא מילמלה,״ מי אתה?, ולמה אתה לבוש כל כך מוזר?״ היא שאלה מנסה להסיח את דעתו ולמצוא דרך מילוט.״ או.. וואו כנראה שאת לא יודעת כלום על עצמך, טוב!, בואי נעשה את זה פשוט; את מאומצת״ הוא פשוט זרק באוויר.היא הביטה עליו בעיניים פעורות,״ מאיזה כוכב נפלת?״ היא סיננה ,׳ הוא בדוק ברח מבית משוגעים, הוא מדבר כל כך הרבה שטויות׳ היא חשבה לעצמה.״כמה לא מנומס מצידי, אני טריסטן הנסיך של סקרלט ואת הנסיכה של קורנילין, ואני באתי להחזיר אותך הביתה ,פלור ״הוא אמר בחצי חיוך .״ מה?... התבלבלת פה, לא קוראים לי פלור, אני לא נסיכה ואתה הלכת לאיבוד״ היא אמרה ,׳ או ברחת מבית משוגעים׳ הוסיפה בינה לבין עצמה.״ את הגעת הנה לגמרי בטעות , את פשוט פתחת שער למיימד הזה בזמן חטיפה שהייתה לך כשהיית תינוקת וכנראה אימצו אותך כאן , אבל עכשיו סוף סוף הצלחנו לפתוח שער, אז את חוזרת עכשיו הביתה״ הוא אמר בחוסר סבלנות.״ אני לא באה איתך לשום מקום!״ היא אמרה.״ טוב, אז כנראה שנצטרך לעשות את זה בדרך הקשה, חבל מאוד״ הוא אמר תופס במותניה ומניף אותה על כתפו,״ עזוב אותי!״ היא צרחה והכתה באגרופים הקטנים את גבו , נראה שזה כלל לא הזיז לו.הוא הלך לכיוון שער סגול תכלכל שנפתח בלי שום הזהרה מוקדמת ועבר ביחד איתה.