קנאה ואהבה

הרמיוני התהלכה הלוך ושוב בחדרה,
מנסה להבין את עצמה.
היום היה יום חתונתה,
אבל היא הרגישה שמחה קלה מהולה באבל ובעצב והיא אפילו אינה ידעה למה.
היא הרי שלמה עם בחירתה,
היא אוהבת את רון והיא רוצה לחיות אתו לכל חייה.
בלי לריב או לאבד אותו שוב.
היא חשה עוד דקירה מפעפעת בליבה כשנזכרה בנשף שבו רבו.
היא הייתה עם ויקטור, שליטף את שערה בחיוך מתוק וקרא לה ׳הרמו ניני׳.
חיוך דק התפשט על שפתיה.
זה היה זיכרון מתוק...
לפתע היא תהתה אם ויקטור בכלל יגיע לחתונה.
היא ידעה שהוא לא יחבב את הרעיון,
אבל לא הייתה לה ברירה.
היא החליטה והיא לא נסוגה לאחור,
לא משנה מה יהיה.
היא הפעילה את הרדיו הישן שנמצא בחדרה,
הדבר היחיד שהסיט את המחשבות המטרידות מליבה.
היא הכניסה את הדיסק הישן לרדיו והמוזיקה החלה להתנגן,
מתאימה בדיוק למצב בו היא נמצאת.
"עצב מתפשט ואותי הוא לא עוזב
ומשב של רוח בחוץ עוד נושב
עלי שלכת נופלים בשקט בדממה
והם היחידים שיכולים לעבור את המחסום ואת החומה"
הרמיוני אהבה את השיר שהתנגן באיטיות ממושכת,
שגרם לה להתרחק הרחק מין המציאות.
היא ישבה שלווה,
עד שלפתע דלת חדרה נפתחה לרווחה
ורון נכנס לחדר בצעדים קלילים.
הוא לחש אליה,
״הרמיוני, בעוד חצי שעה החתונה מתחילה. כדי לך להתחיל להתארגן.״
הרמיוני התעשתה,
והחלה ללבוש את שמלת הכלה במהירות. היא התארגנה וקלעה לעצמה מהר את התסרוקת
היפה שלמדה לעשות מאימה.
עוד דקירה בלב,
הרמיוני ידעה שהוריה לא יהיו ברגע המרגש הזה,
ברגע שלה.
משום שהם לא זוכרים אותה,
לא יודעים על קיומה.
על לחייה של הרמיוני זלגה דמעה עגולה ורטובה שהתנפצה ללא קול
ברצפה,
גורמת להרמיוני לתהות אם חתונה היא אירוע שמח,
או אירוע קודר
ועצוב.

הפרק הקודם