קרוקשנקס והרוצח

תמיד הייתי חתול פשוט ורגיל. אולי קצת מיוחד, אחרי הכל חתולים ג'ינג'יים ופרוותיים כמוני לא הכי מצויים. אבל חתול נשאר חתול, ולא חשבתי לעצמי שאחרי שהמכשפה הזאת תקנה אותי ישתנה בי משהו, אבל מסתבר שטעיתי. הרמיוני היא מכשפה מיוחדת, אני די מחבב אותה, אבל מה שקרה איתה בשנה הראשונה שהייתי אצלה זה היה מאוד מוזר בשביל חתול שגרתי כמוני.
טוב, בואו נתחיל מהעובדה הפשוטה שאנחנו החתולים והעכברים נמצאים ביריבות ארוכת שנים, והעכברוש של החבר של הרמיוני היה שונה בהרבה מכל עכברוש אחר שהכרתי בחיי. סקאברס, הוא קרא לו, וכבר בימים הראשונים שהכרתי אותו הוא לא התנהג כמו כל עכברוש מגעיל אחר, היה בו משהו רע יותר מזה. שמתי לב למשהו משונה אצלו, הוא לא מתנהג בצורה עכברית רגילה, ואני מכיר עכברים מאז שנולדתי. חשבתי, אולי אני אלך לשאול אותו מה בדיוק הוא, אולי הוא בכלל לא עכבר? אבל כשהתקרבתי לעברו הוא מיד ברח - טוב, זה היה צפוי, מה חשבתי לעצמי. 
בינתיים התחילה שנת הלימודים, והרמיוני לקחה אותי איתה לבית הספר שלה. היא אפילו קנתה לי ממתקים כאלו מיוחדים וטעימים, זה של קוסמים, ככה הבנתי. האמת היא שבחיים לא נסעתי ברכבת, ועוד ברכבת כזו מיוחדת. אבל בכל הנסיעה שמתי עין על העכברוש של רון, הסקאברס הזה לא הפסיק להיות מוזר. אני שונא אותו.

הוגוורטס הוא מקום מרתק בהחלט, ככה שמעתי רבות עוד לפני שהרמיוני הביאה אותי הנה. אבל ההרפתקאות שמצאו אותי כאן הן הרבה יותר מרתקות. 
ובכן, המשכתי לרדוף אחרי סקאברס המוזר, שנוא נפשי, גם אחרי שהגענו להוגוורטס, עד שזה נעלם לו. אני חייב למצוא אותו, אמרתי לעצמי. הפכתי את כל הטירה ולא מצאתי אותו. שמעתי שרון מתלונן (דבר ששמתי לב שהוא טוב בו מאוד...) שאכלתי את סקאברס, הלוואי...
יום אחד בשיטוטי סביב הטירה, מחפש אחר סקאברס, פגשתי כלב שחור ומאיים. האינסטינקט הראשוני שלי היה לברוח, זה היה כלב שחור, די גדול ומאיים ואני חתול, הוא בטח יעשה ממני קציצות. אבל בניגוד למצופה, הכלב רבץ מולי והשמיע יללה כזו, כמין קריאה לשלום. 
רגע, איך הבנתי אותו? הוא סימן לי בשפה שהחתולים מבינים. זה לא כלב רגיל, הוא עושה רושם טוב. התלבטתי מעט מה לעשות עד שהחלטתי לבוא אליו, הוא לא נראה לי כלב ערמומי שרוצה לטמון לי מלכודת. "שלום, קוראים לי סיריוס בלק, אבל אתה יכול לקרוא לי רך-כף." הוא הציג את עצמו. 
"ואני קרוקשנקס," עניתי ומיד שאלתי, "איך אתה יודע לדבר בשפת החתולים? אתה לא כלב?" 
"אני נראה לך כלב?" ענה לי במין צחקוק קונדסי, "האמת שזה מטעה הרבה אנשים, אבל אני לא כלב, אני קוסם. אני יודע לדבר שפת החתולים באמצעות לחש מיוחד, אבל זה לא מה שחשוב עכשיו..." 
התמלאתי פליאה, קוסם בצורת כלב שמדבר שפת החתולים, וזה לא חשוב עכשיו? "נו באמת, אז מה כן חשוב?" שאלתי אותו. מי יודע, אולי צריכים להציל את העולם. 
"תשמע," אמר לי, "עקבתי אחרייך מעט וראיתי שאתה יודע מי זה פיטר." 
"מי זה מי?" שאלתי מיד. 
"פיטר, זה העכברוש הנקרא 'סקאברס' משום מה. אתה יודע שהוא רוצח מתחבא?" שאל אותי. 
עכשיו הבנתי את כל מה שהרגשתי כלפי העכברוש המוזר הזה. "לא, לא ידעתי, אבל בהחלט ידעתי שהוא רע," עניתי. 
"אז עכשיו לתוכנית," סיריוס התחיל לפרט באוזני את כל פרטי התוכנית שלו. 
אני מקווה מאוד שאנחנו נצליח לשים יד על הפושע המסוכן הזה, ולשים לו סוף. בחיים לא חשבתי שחתול פשוט כמוני יצטרך ללכוד רוצח, אבל אם זה מה שצריך לעשות - אני אעשה את זה עד שנברך על המוגמר.