הבית שנכחד

כל הזכויות שמורות לג'יי יי רולינג המקסימה והמדהימה שאנחנו כל כך מעריצים את עולם הקסם שלה

מיילי ינקונג כבר הכינה את המזווודה היא התרגשה מחר יהיה יומה הראשון בבית הספר לכישוף ולקוסמות היא תהתה רוב הזמן לאיזה בית היא תישלח? לסלית'רין, לאפלאפף, לריבנקלו או לגריפנדור.

שני הוריה למדו בריבנקלו אז רוב הסיכויים ששם היא תלמד אבל עדיין זה לא מנעה ממנה לתהות ולחשוב מאיזה מהבתים היא תשלח.

"בוקר טוב!" קראה אמא  של מיילי "תתרארגני מהר!"

"בסדר אמא" ענתה מיילי

מיילי התרגשה יותר מכל היא לא התאפקה ולבשה את הגלימה 

"מיילי את לא חייבת ללבוש עכשיו את הגלימה" אמר אביה שבדיוק הציץ לחדרה כדי לראות איך היא מתקדמת

"אבל זה לא משנה נכון?"ענתה ושאלה מיילי

"כמובן שלא" השיב אביה

עברה חצי שעה ומשפחת ינקונג עמדה בין הרציפים שבין תשע לעשר ובלי שיעברו כמה דקות מיילי מצאה את עצמה כבר בתוך הרכבת אקספרס להוגוורסט, נשערו חמש דקות עד שהרכבת תתחיל בנסיעה

בינתיים מיילי חיפשה לעצמה תא רייק היא עברה בכל הרכבת והתא ההאחרון היחיד שהיה ריק והיא התישבה בו.

עברה דקה ופתח תאה עמדו שלושה ילדים

"שלום אפשר לשבת?" שאלה הבת מבין שלושתם

"פשוט לא מצאנו מקום לשבת" אמר ילד בעל שיער פרוע ושחור

"כמובן שאתם יכולים לשבת" ענתה מיילי

"לא הצגנו את עצמנו" אמר ילד בלונדיני כששלושתם התישבו לבסוף בתא

"אני אלבוס סוורוס" ענה הילד עם השיער השחור הפרוע

"אני רוז וויזלי" ענתה הילדה שהיתה ג'ינג'ית

"ואני סקופיוס מלאפוי" ענה לבסוף הבלונדי

"אהמ אני מייליי ינקונג" ענתה להם בחזרה מיילי

בינתיים כולם פיטפטו והחליפו חוויות

הם הפסיקו רק לקראת אחר הצהרים כי אלבוס סוורוס, רוז וסקופיוס היו צריכים להחלךיף לגלימת בית הספר

כשסוף סוף הרכבת נעצרה הרביעה יצאו יחד והתבוננו סביבם בקצה הרחוב היה שלט ועליו היה כתוב הוגסימד הם המשיכו להתבונן ומצאו עם עינהם מגוון חנויות קול שקרא: "כל התלמידים החדשים אליי!" קטע את רצף מחשבותם

הם הלכו לעבר הכיוון שממנו נשמע הקול מולם נעמד בן אדם בממדים גדולים מהרגיל הוא הוביל אותם לעבר אגם שחור וקר

"אני האגריד שומר הקרקעות והמפתחות בהוגוורסט עכשיו כל ארבע שלושה יתפסו כאן סירה ובה נשוט לעבר ביתץ הספר

מיילי, רוז, אלבוס סוורוס, וסקופיוס תפסו לעצמם סירה

ושטו בעקבות האגריד שתפס לעצמו סירה פרטית