מכתב ממעריץ אלמוני

*נכתב במקור לפעילות "פאנפיק בתוך פאנפיק" בפורום פאנפיקים.

תהנו! 3>

-

האדונים ירחוני, רך-כף, זנב-תולע וקרניים ישבו בחדר המועדון של גריפינדור. מזג האוויר עוד היה סגרירי למדי והם, כיתר התלמידים, השתדלו לתפוס מקום קרוב ככל הניתן לאח הבוערת.

חדר המועדון עצמו היה מלא כמעט עד אפס מקום- על אף שארוחת הערב הסתיימה לא מזמן, בחוץ שררה עלטה גמורה; ברוב המסדרונות לא היה חימום, שלא נדבר על המדשאות או על המקומות המועטים שתלמידים שחיפשו פרטיות נהגו לפקוד. אם כך, בהיעדר אפשרות אחרת, מכל עבר ישבו תלמידים אומללים המתחפרים מאחורי הררי ספרים, ומטבע הדברים היה שקט על אף העומס- נשמעו רק רעשים של כתיבה וחיכוך בין דפים מבעד לאח הבוערת. הקונדסאים תפסו לעצמם מקומות ישיבה בסמוך ללוח המודעות, שהיה עמוס בפתקים על קווידיץ', על נהלי הבחינות שבפתח ועל היציאה האחרונה בשנה זו להוגסמיד.
ג'יימס, שלא אהב (בלשון המעטה) לשקוד על שיעורי הבית שלו, שקע מול מפת הקונדסאים ועקב בעיניו אחר סבר-מאוס בתקווה לפעילות מעניינת. הוא היה משועמם; תקופה זו של השנה הייתה מבורכת בעבודות לרוב (המורים כנראה חשבו שאם יעמיסו עליהם כך, אולי יהיה להם יותר סיכוי לעבור את המבחנים בכבוד), וסוורוס סנייפ נהג לשבת בחדר המועדון שלו בסמוך למרתפים מדי לילה, ללא יוצא מן הכלל, ממש כמו תלמיד רייבנקלו לחוץ במיוחד.
"משעמם לי." אמר ג'יימס ופנה להביט בסיריוס, שבהה בקלף צפוף, מקושקש ודהוי. "היי, מה אתה עושה שם, רך-כף?" שאל כשלא קיבל את תשומת הלב לה ציפה.
"תראה- תסתכל!" השיב חברו בעצבנות (סיריוס מטבעו לא היה טיפוס עצבני, אז ג'יימס כבר גילה עניין). הוא רכן קדימה בזעם ודחף את הקלף לתוך ידיו של חברו. ג'יימס הניח את מפת הקונדסאים בצד ויישר את הקלף המקומט. עיניו רפרפו לרגע על הכתוב, ואז הוא צחק.
"אה, זה."
"זה מצחיק אותך?" בפניו של סיריוס לא היה אף לא שמץ צחוק.
"אני חייב להודות שכן. ירחוני-" ג'יימס נאלץ לקטוע את שטף דיבורו ולחבוט מעט בראש חברו השקדן כדי שזה האחרון ישים לב לדבריו. רמוס מלמל משהו, סיים פסקה שלימה ואחרונה בחיבור המרשים שלו, והביט בחבריו. די היה לו במבט חטוף בקלף כדי להבין במה מדובר.
"שוב השטות הזאת, הסיפור שמעריץ אלמוני שלח לך בחופש? עוד לא התגברת על זה, סיריוס?" הוא נאנח וחייך.
"אתה אמור להיות מוטרד לא פחות ממני, רמוס! אנחנו- כאילו, אני אוהב אותך רמוס, אבל בתור חבר הכי טוב, לא בתור חבר-חבר." צל של גועל חלף על פניו.
"אני מבטיח להישאר חבר שלכם גם אם תתחילו לצאת," ג'יימס התלוצץ. "כל עוד אף אחד מכם לא יצא עם סבר-מאוס..."
"תירגעו, שניכם. סיריוס, אני מבטיח לך שלא אנסה לנשק אותך באף קיץ במכתש גודריק." רמוס אמר וג'יימס דמע מרוב צחוק.
"זה רק סיפור, רך-כף." ג'יימס ניסה להיות רציני לרגע, אך נחל כישלון חרוץ. "אני לא זוכר את האקשן שנכתב פה עליי ועל סבר-מאוס, ואין שום סיכוי שבעולם שאוונס תצא איתי עד סוף השנה. וחוץ מזה, אני בטוח שאין לי אף 'גלימה אדומה מעוטרת עם כיס להחביא את הסניץ' הזהוב', ואני לא חושב שאבקר בסמטת דיאגון השנה כדי לרכוש אחת כזאת."
"רמוס, אולי תעזור לי פה בחיבור?" פיטר פצה את פיו בפעם הראשונה מאז תחילת השיחה הזו, ושלח מבט נחשק בגיליון הגמור של חברו.
"אם כבר מישהו צריך להיעלב, זה אני." רמוס יישר את החיבור שלו והגיש אותו לפיטר הנלהב, שהתנדנד מעט בחוסר שיווי משקל כשמיהר לקחת את הקלף; כאילו חברו עלול להתחרט בכל רגע. "די ברור שאתה התפקיד הראשי ואני רק דמות משנה, וחוץ מזה אני לא קיבלתי עותק-"
"זה סתם כי אתה גר באמצע חור מוגלגי- איה!" סיריוס שפשף את זרועו שנחבטה זה עתה מכרית ששיגר לעברו רמוס.
"בשם תחתוניו של מרלין, אתם באמת מתנהגים כמו זוג."
"ג'יימס!" שניהם קראו יחד והוא חטף שתי כריות בו זמנית. אנשים בחדר המועדון נזפו בהם על הרעש שהקימו, ולילי שיגרה לעברם מבט כועס במיוחד מפינת החדר.
בדקות הבאות כל אחד מהם שב לעיסוקו; רמוס שקע בספר שינוי הצורה שלו, פיטר השווה את החיבור בשיקויים שלו לזה של רמוס, ג'יימס שב לעיין במפת הקונדסאים וסיריוס עזר לו. היה זה פיטר שהעלה את הנושא כמה דקות מאוחר יותר:
"אבל אתה חייב להודות שזה סיפור מצחיק בסך הכל, רך-כף." ככל הנראה הוא התייאש מהחיבור שלו, כי הוא סגר בחבטה את הספר והצטרף אליהם.
"אני מתערב אתכם שזה החבר של ההיא שכתב את זה." ג'יימס הנמיך את קולו, רק כדי לא לקבל נזיפה נוספת מלילי אוונס.
"ההיא?"
"מרייבנקלו, שדלוקה עליך..."
"איזו מהן...?"
ג'יימס לא התאפק והדגים חיקוי מוצלח של הבחורה, שגרם לכולם סביבו לגחך.
"לי זה נראה יותר כמו סיפור ממעריץ, שתהה איך זה שאני חתיך ובכל זאת אין לי אף אחת- ולכן, שידך לי את ירחוני; הם לא מבינים שכל הבנות פה מתאמצות כל כך לרצות אותי, שזה מחליא. אולי באמת כדאי לי לשקול לעבור צד." סיריוס סוף סוף גם חייך וג'יימס שוב צחק בקול.
"מה הסיפור שלכם?" לילי קמה ממקומה והתקרבה אליהם במבט זועף. "אנשים כאן מנסים ללמוד."
"אני אפתח בתענית דיבור אם תסכימי לצאת איתי, אוונס." ג'יימס הבטיח מיד. הוא הרחיב את חיוכו, והעביר את ידו בשיערו. היא אפילו לא חייכה.
"אני סיימתי את החיבור בשיקויים, אם את צריכה עזרה." רמוס הציע כשארבעתם נבהלו מעט מהמבט רווי השנאה ששמרה במיוחד עבורם.
"אני לא צריכה את העזרה שלך, לופין." ובכל זאת היא זרקה מבט חטוף לעבר הגיליון שלו. "פשוט תשתקו קצת, או שתמצאו לכם מקום אחר לצרוח בו. אני בטוחה שהחברים שלך מתים לשוטט בטירה אם זה נוגד את החוקים. פוצים." היא הביטה בעיקר בג'יימס.
"רוצה להצטרף?" ג'יימס ניסה שוב.
"בחיים לא!"
"רואה?" הוא סינן לסירוס בזווית פיו. "אין סיכוי שבסוף השנה היא תסכים לבוא אליי הביתה." שניהם צחקקו.
"אני מצחיקה אותך, פוטר?" סומק ורדרד עיטר את לחייה והעיד על כעס קרב.
"בכלל לא, אוונס." ג'יימס חטף את המפה ועיין בה כדי לא להביט באותן עיניים בהירות. "אני דווקא חושב שלשוטט בחוץ זה רעיון טוב."
היא נעצה בו עוד מבט אחד, כביכול כדי לבדוק אם הוא משטה בה. לאחר שהחליטה שהוא רציני, היא שבה לפינתה בקרב הבנות וחזרה לשקוע בחיבור שלה.
"אני מתחיל לחשוב שהרעיון שלילי תצא איתי מופרך בהרבה מזה ששניכם תהיו זוג..."
"פוטר!"
"איך היא שומעת אותנו משם?" תהה ג'יימס והביט בה. היא הייתה נבוכה.
"אני אולי אשקול לצאת איתך בתנאי שתפסיק להציק לסוורוס, ותבין שאתה לא אלוהים- ותפסיק לפרוע את השיער ככה!" היא הוסיפה כשאוטומטית העביר את ידו בשיערו. הוא הפסיק מיד. "עכשיו, תפסיקו להפריע- צריך להגיש מחר את החיבור לפרופסור סלהגורן."
"אתם חושבים שמישהו כישף אותה?" ג'יימס לחש כשווידא לגמרי שהיא אינה מאזינה הפעם.
"כנראה שכן." סיריוס התלוצץ, אך הוא נראה מוטרד. הוא פזל לסיפור שקיבל ומיהר לקפל אותו. ג'יימס קלט מיד מה עובר לסיריוס בראש. הוא הביט ברמוס ובסיריוס לסירוגין- שניהם החליפו מבטים עמומים שהוא לא הצליח לפענח. כשהוא חש שהם מביטים בו, העדיף לחפש שוב את סבר-מאוס ברחבי הטירה.
"אולי היא לא לגמרי שונאת אותך." סיכם רמוס, אבל ג'יימס כבר קם ממקומו.
"לאן זה?" שאל סיריוס בסקרנות וקם אף הוא.
"לשוטט; סבר-מאוס בדיוק יצא מחדר המועדון שלו." הוא לחש והתקדם לעבר היציאה.
"רק סיפור." סינן רמוס ויצא אחר חבריו לטעום שוב את טעמה הממכר של ההרפתקה.