בוצדמית!

בזמן האחרון זה נושא שמאוד מעניין אותי, הסצנה הזו, אז החלטתי לכתוב עליה, בצורת פאנפיק.

חשוב לי להגיד שבשביל לכתוב את הפאנפיק, השתמשתי בספר "הארי פוטר ואוצרות המוות".

מקווה שתאהבו!

"תפסנו את פוטר! תפסנו את פוטר!" צעק גרייבק ברגע שחזרו מהציד ונכנסו אל אחוזת מאלפוי.

"מה כל המהומה?" נשמע קולה הקר של נרקיסה מתקרב. 

"אני חושב שזה הוא! אני חושב שזה פוטר, חברו בוגד הדם והבוצדמית!" צעק גרייבק חזק יותר בהתלהבות יתר.

"נרקיסה הגבירה מהירות והתקדמה אל חדר הכניסה. "זה הוא? באמת? אתה בטוח? זה הארי פוטר?" שאלה בהתלהבות "אם כך, אדון האופל ישמח מאוד להגיב לו שמצאנו את...".

"נרקיסה" גרייבק עצר את נרקיסה "עם כל הכבוד, אנחנו אלה שמצאנו אותו, נכון סקאביור?" סקאביור הנהן בשיעמום "לכן אנחנו נהיה אלה שנקבל את כל הזהב והקרדיט!"

"על איזה זהב ואילו שטויות אתה מדבר?, שנייה תן לי לראות.. תניח אותו כאן!" נרקיסה הצביעה על עמוד בביתה.

גרייבק עשה כפי שאמרה, והניח את הארי על העמוד. 

"הוא טוען ששמו הוא ורנון דאדלי, אבא שלו עובד במשרד הקסמים, והוא היה בסלית'רין, זה נשמע אמין?" שאל אותה גרייבק.

"מסלית'רין לא יצאו מכוערים כאלה, זה מה שבטוח!"הזדעזעה נרקיסה, הארי נעלב.

היא הוזיזה את קצוות השער מצד ימינו של הארי, ושאלה אותו "מה זה?".

"זה?" אמר הארי בקול רזה ובחשש גדול כדי שלא יזהו אותו "זה סריטה, סריטה די עמוקה...".

"אהה... לוציוס! לוציוס בוא כבר פדלאה! אתה לא מאמין!" צעקה נרקיסה כאילו לא הקשיבה בכלל למה שהארי אמר.

"מה עכשיו נרקיסה?" ירד לוציוס במהירות במדרגות. 

"הם טוענים שהם מצאו את הארי פוטר ובוגד הדם והבוצדמית שמסתובבים איתו." נרקיסה הסבירה בחביבות לבעלה.

"אההמ... סקאביור! תעביר לי את הנביא היומי!" פקד לוציוס.

סקאביור בחוסר אונים העביר לו את העיתון. 

לוציוס הסתכל על הכתבה בעיתון שכותרתה: 'הרמיוני גריינג'ר, הבצודמית שככל הידוע ממשיכה להימלט בחברתו של הארי פוטר'.

לוציוס הסתכל בתמונה של הרמיוני בעיתון ובהרמיוני חלופות. והגיע למסקנה.

"אני לא בטוח שזה פוטר!" הסביר לוציוס והצביע על הארי "אבל אני בטוח שזו, הרמיוני גריינג'ר, הבוצדמית" הצביע עליה לוציוס.

הרמיוני נבהלה, היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. היא שאלה את לוציוס בנימוס ככל האפשר "תוכל להראות לי את התמונה בבקשה, אדון מאלפוי?".

לוציוס העביר להרמיוני את העיתון. הרמיוני הסתכלה בתמונה בעיתון, זו הייתה תמונתה מהנשף בשנה הרביעית.

"זו? אני? אני בכלל לא דומה לה! אני הרבה יותר גדולה מגילאי בית ספר!" ניסתה הרמיוני להכחיש כל ראייה.

"אה? כן? באמת? טוב את נשארת פה!" לוציוס עלה עליה ועל וויזלי "גרייבק, קח את הוויזלי למרתף!" פקד לוציוס.

רון ניסה להכחיש "אני לא וויזלי! אתם טועים! מי זה וויזלי בכלל? תעזוב אותי! הרמיוני! הרמיוני!" רון הסגיר עוד יותר את הרמיוני.

"אה, אז את באמת הרמיוני? בוגד הדם הזה הסגיר אותך! את בחיים לא תצליחי לעבוד עליי! חוצפנית!" צעק לוציוס וכיוון אליה את השרביט וצעק: 'שתק!'. הרמיוני נפלה על הרצפה בכבדות.

"אתה חושב ששכחתי אותך?" מבטו של לוציוס עבר אל הארי "דראקו! בוא!".

דראקו ירד במדרגות בקלילות, חבריו מהוגוורטס הגיעו לביקור.

"דראקו, האם זה ששם, הוא הארי פוטר?" שאל לוציוס את דראקו בהתלהבות.

דראקו הביט בגועל בהארי אבל חשב לעצמו שאסור לו להסגיר אותו. למה הוא חש כלפי הארי רגשות חיבה? הוא לא ידע. עבל הוא חייב להסגיר אותו, זה יעלה לו בחיים.

"אני, אני, אני לא בטוח.." גימגם מאלפוי.

"תסתכל מקרוב יותר, מתוק." אמרה נרקיסה בקול אימהי מחבק.

דראקו התקרב יותר ויותר, הארי שיגר לו מסרים כמו, אל תסגיר אותי! אל תסגיר אותי! ודראקו ענה לו אני חייב, אני חייב.

"אני חושב שזה באמת הוא, כן זה הארי פוטר" אמר דראקו בהתלהבות מבחוץ, אבל עצב מבפנים.

"מצאנו את פוטר! מצאנו את פוטר!" תעקו נרקיסה ולוציוס כאחד.

גרייבק עצר אותם, "לא אנחנו מצאנו אותם!" אמר בזעם. "נכון סקאביור?" שאל בפרצופו המאיים, "כן כן! אנחנו מצאנו אותם!" קפץ פתאום סקאביור, כנראה מחשש או פחד.

החל מהפרק הבא נתחיל במה שהרמיוני עוברת. זה יהיה קצת קשה. 

הפרק יצא די ארוך, אני מודה שהוא ארוך,

אבל יפה! תודו שהוא יפה!

אשמח לכל מיני תגובות, הרשמות, המלצות ודירוגים.

		הפרק הבא