לילי וג'יימס האמת

פרק 1

ליליאן סופיה אוונס,או בקיצור לילי, בת ה17 ישבה בחדרה במגדל גריפינדור וחשבה.היא חשבה על הקיץ שעבר,על כך שמחר תתחיל שנתה האחרונה בהוגוורטס ועל ג'יימס פוטר.כן,פוטר הפוץ לא יצא ממחשבותיה לאורך כל הקיץ האחרון.היא חשבה על המבט העצוב בעיניו כאשר סירבה לצאת איתו ביום האחרון בהוגוורטס,על פניו המוארים תמיד שצל כאילו האפיל עליהם כאשר סירבה לו ובעיקר על מה שקרה במהלך הקיץ והיום בהוגוורטס אקספרס.

                                                                     *

#זיכרון#

לילי ישבה על הערסל בחצר ביתה וקראה את הספר האהוב עליה כשלפתע התעתקו לביתה 7 דמויות.היו אלה חבריה הקונדסאים וחברותיה הטובות אמילי דונאלד,סופי טננבאום וקלאודיה וורן.אמילי הייתה חברתה הטובה ביותר של לילי.היה לה שיער שחור ארוך שהשתלב באופן מוזר עם עורה הבהיר ועיניה הכחולות כחולות.אמילי התחילה בשנה השישית לצאת עם סיריוס בלק,חברו של פוטר.לבלק היה שיער שחור לא קצר אך לא ארוך ועיניים תכולות אפורות שהפנטו את כל בנות הוגוורטס מלבד לילי וחברותיה.

לקלאודיה היה שיער בלונדיני ארוך ועיניים חומות וגדולות כמו של ברבי.היא יצאה מאמצע השנה השישית עם רמוס לופין.לרמוס היה שיער חום בהיר ועיני דבש.הוא תמיד היה רזה וחולה למראה אבל זה היה בגלל הסוד שהסתיר מכולם מלבד לילי,חברותיה והקונדסאים.הוא היה אדם זאב.

סופי הייתה בעלת שיער חום כהה ועיניים לא מיוחדות למראה,אך מי שהביט בהן מקרוב ראה שיש להן גווני זהב.מאז תחילת השנה החמישית היא יצאה עם קנט ,הקונדסאי הרביעי.לקנט היה שיער כמו של סופי אך עיניו היו בצבע חום כהה,כמעט שחורות.

האחרון שהגיע היה כמובן פוטר,והוא נראה מדוכדך.מאוד.לילי קמה לקדם את פניהם ואפילו העניקה לפוטר חיוך,דבר נדיר מאוד.לפוטר היה שיער שחור פרוע,שהוא כמובן נהג לפרוע יותר כאשר ראה אותה מתקרבת,דבר שלא עשה הפעם,ועיני שקד חומות ומהפנטות.

החבורה ישבה ודיברה במשך כשעה וכשנהיו רעבים לילי הזמינה פיצה וקולה. לאחר מכן הם החליטו לשחק אמת או חובה.הבקבוק הסתובב ונעצר קודם כל על בלק ועל קלאודיה. "אמת או חובה,"היא שאלה.

"חובה" הוא ענה ללא היסוס.

"אוקיי,חובה עליך...ללבוש בקיני של אמילי ולרקוד לנו צ'ה צ'ה צ'ה." סיריוס חייך למשמע המשימה בזמן שאמילי התעתקה להביא את בגד הים הדרוש.כשחזרה,בקיני בוורוד זרחני בידיה סיריוס נכנס הביתה וחזר כעבור שתי דקות עם הביקיני על גופו. המשחק המשיך ולפתע נעצר הבקבוק על לילי וסיריוס."אמת או חובה" הוא שאל.

"חובה" היא ענתה.סיריוס פנה לאמילי והיא לחשה משהו באוזנו וצחקקה.

"אוונס,חובה עלייך לנשק את קרניים נשיקה צרפתית למשך 3 דקות." בתגובה למשפט זה נצבעו לחייה של לילי בוורוד בהיר אך היא התקדמה לעבר פוטר,נעצרת במרחק של כ3 מטרים ממנו.פוטר התקדם וסגר את הפער ביניהם ב3 צעדים גדולים,לקח את פניה באחת מידיו והבריש את שפתיו בשפתיה.בתגובה,מתוך אינסטינקט,כרכה לילי את זרועותיה סביב צווארו ושזרה את אצבעותיה בשערו,מנשקת אותו בחזרה בזמן שעזב את פניה ויד אחת שלו נעה בשיערה כשהשנייה כרוכה סביב מותניה ומצמידה אותה אליו. כעבור כמה דקות שמעה לילי שיעולים וצחוקים ומיהרה להתנתק מפוטר,מסמיקה באדום עז.

מאז החלה לילי לחלום על השפתיים הללו הנעות בקצב אחיד עם שלה ועל עיניו החומות בצורת השקד שתמיד כשראה אותה התמלאו צפייה ותקווה.

#סוף זיכרון#

*

עכשיו ישבה לילי בחדרה במגדל גריפינדור וחשבה גם על מה שקרה היום ברכבת.כאשר נכנסה לתא בו ישבו הקונדסאים וחברותיה בשביל להניח את המזוודות וללכת לתא המדריכים להדריך את המדריכים החדשים,בתור מדריכה ראשית זה היה תפקידה,ראתה את פוטר,מכולם,משוויץ לבנות בסיכת המדריך הראשי שלו. כאשר הלכו ביחד לתא המדריכים ניסה פוטר שוב להזמין אותה לצאת.כאשר סירבה אמר לה "אבל למה?אני השתניתי.באמת השתניתי.אני אעשה הכל,את יודעת,כל מה שתגידי אם תסכימי לצאת איתי פעם אחת.אפילו רק פעם אחת לא מגיעה לי?כדי להוכיח לך שהשתניתי." ועדיין אף על פי שהאמינה לו אך התכחשה לזה היא דבקה בסירובה העקשני ולא נענתה לבקשתו.

עכשיו,בחדרה,כל שיכלה היה לחשוב עליו ועל חבריו ולשחזר את השנים שעברו ואת השינויים שחלו בו.היא לא תוכל להתכחש לעובדה שהשתנה למשך זמן רב.גם לא לעובדה שתמיד הגן עליה כשהסלית'רינים תקפו אותה או לכך שאותו ילד בן 11 שהכירה ועצבן אותה הפך לגבר חסון וחתיך,שכל בנות הוגוורטס מעריצות וחולמות עליו ועל חבריו,ושהעניק לה מכולן את ליבו ואת אהבתו.

בעודה שקועה במחשבות היא לא הרגישה את חברותיה נכנסות לחדר ונעצרות קפואות כאשר ראו אותה.אמילי נגשה אל לילי כרעה לצדה ברך ושאלה "ליל'ס?את בסדר?קרה משהו?"

לילי שהתעוררה ממחשבותיה ענתה "לא,אם.אני בסדר סתם חשבתי.מה השעה?"

"23:30 בלילה."קלאודיה מיהרה לענות לפני שאמילי הספיקה לבדוק.

"טוב.כדאי שנלך לישון לא?יש יום עמוס מחר" לילי קפצה ולבשה את הפיג'מה שלה.לאחר שנכנסו למיטה היא נשארה ערה עוד זמן רב לפני ששקעה בשינה מלאת חלומות על שיער שחור פרוע ועיני שקד חומות.

*

הימים עברו ללא תקריות מיוחדות וג'יימס  נשאר מדוכדך. יום אחד ניגש אליו סיריוס ואמר "קרניים,אי אפשר ככה יותר אתה חייב לצאת מזה!אין אוונס.מבחינתי היא לא קיימת אם היא שברה לך ככה את הלב."

ג'יימס חייך רק קצת אך החיוך לא הגיע לעיניו "תודה סיריוס.זה טוב לדעת שעוד יש מי שבעדי."

"ברור שאני בעדך.וגם ירחוני וטלפיים."

"תודה זה באמת חשוב לי.אבל יש לי שאלה,מתחנו את סבר מאוס השנה?"

"לא.עוד לא.חיכינו שתתאושש."

"מעולה יש לי כמה רעיונות חזקים."

כך התגלגלה השיחה ומי שישב בחדר המועדון שמע מדי כמה דקות צחוקים רמים כל כך עד שכמעט ועלו לבדוק מה קרה ואת מי רוצחים שם.

		הפרק הבא