האהבה המוזרה שלו

"רון,קום כבר!"

"הארי,אתה מכאיב לו...."

"אבל אנחנו מאחרים בגללו! רון קום!"

"אני קם,אני קם!" פלט רון כשכרית חבטה בראשו,ואחריה קול שאמר "אם הוא ימות,זו תיהיה לגמרי אשמתך הארי." רון ניסה לפקוח עין אחת,אך האור שהגיח מבין סורגי החלון גרם לו לקבור את ראשו בכרית."תסגרו את החלון המזורגג" רטן בקול ישנוני.הרמיוני סגרה את החלון והדליקה את המנורה.רון התרומם,פיהק ולקח את המשקפיים שלו מהשידה."מה קורה?" היה הדבר היחיד שאמר."צריך לחזור להוגוורטס,אידיוט!" אמרה הרמיוני."ואתה,אחי,ישן כמו בול עץ." אמר הארי."אתה קמת בשלוש בבוקר לא? איך קמת כל-כך מוקדם?" שאל רון ושפשף את עיניו."חוויה נחמדה הלילה גרמה לי להירדם ולחלום חלומות מאוד,אה...טובים".הרמיוני הסמיקה ואמרה "אני ארד לראות כמה גברת וויזלי רוצה לצאת.ג'יני כבר איימה שתחנוק אותך אם לא תקום עוד שתי דקות." היא יצאה וסגרה את הדלת מאחוריה.רון משך חולצה ומכנסיים מהרצפה והתלבש."מה עובר עליה?" שאל רון "היא נורא לחוצה בזמן האחרון." "בצדק." אמר הארי "הבן שלה מאחר כל הזמן ונרדם כל הזמן,והבת שלה רוצה לחנוק את הבן שלה!" "מה,לא!" אמר רון "דיברתי על הרמיוני,מטומטם" "אה." אמר הארי ושפשף את ראשו."היא לא לחוצה,היא..." הוא ניסה למצוא מילה מתאימה "היא מאוהבת." אמר הארי לבסוף."במי?" שאל רון וקשר את שרוכי נעליו."אממ....לא יודע" אמר הארי ובלע את רוקו,נזהר.הסוד שלו ושל הרמיוני לא צריך להתגלות.לפחות לא עכשיו.לא כדאי להרגיז את רון כשהוא מחזיק נעל ביד.הארי שוב תהה עם הוא לא עושה טעות.כלומר,זה רון וויזלי! החבר הכי טוב,האח למחצה...לא היה לו כינוי מספיק מעריך בשבילו."תחזיק לי אצבעות,אחי" אמר רון וטפח על שכמו.הארי הרגיש אפילו יותר נורא.אבל ידע שרון היה עושה אותו הדבר...שומר על זה בסוד.זה לפחות מה שהוא קיווה.

"הרמיוני חכי שנייה." הארי תפס את הרמיוני בדרך לתא המדריכים,ומשך אותה איתו לתא ריק אחד."הארי,מה אתה רוצה?" שאלה הרמיוני."אותך." אמר הארי ואז נישק אותה."הארי,אני חייבת ללכת לתא מדריכים." מלמלה הרמיוני תוך כדי נשיקה "וחוץ מזה אם רון יכנס...." "הוא לא ייכנס." אמר הארי "יש שמועה שהתא מקולל." הרמיוני התנתקה ממנו."איך אתה יודע?" שאלה."כי אני דאגתי להפיץ אותה" אמר הארי ואז חיבק את מותנה "עכשיו תשתקי ותתני לי לנשק אותך." היא חייכה.הוא נישק אותה שוב והיא כרכה את ידיה סביב צווארו.היא הרגישה את לשונו משחקת בלשונה והתמכרה לנשיקה לחלוטין."היי,הרמיוני אנחנו צריכים ל-מה אתם עושים?" הארי והרמיוני קפאו באמצע הנשיקה.הרמיוני מלמלה "אוי לא,אוי לא, אוי לא" בעוד הארי המום מכדי לדבר.רון שילב את ידיו ובלע את רוקו."אה..." אמרה הרמיוני "אני צריכה ללכת ל-" "וואו,אף-אחד לא זז מפה." אמר רון בהלם "ממתי אתם..כלומר...מה?" "במטבחי הוגוורטס" לחשה הרמיוני "בלילה." "ניהלנו רומן במטבחים..בערך חמישה חודשים...אף-אחד מאיתנו לא ידע מי השני...אבל התאהבנו בכל מקרה." אמר הארי "וכשגילינו..היה מאוחר מכדי להפסיק." רון שתק."חשבתי שאתה חבר שלי." אמר לבסוף "אני רואה שלא." "רון,אני-" "אל תשחק לי אותה,ידעת שאני אוהב אותה...אתה אהבת את ג'יני!" "ממתי?" קרא הארי "ממתי?" "איך לא ראית שזה חסר סיכוי שהיא תאהב אותך?" קרא רון."זה לא חסר סיכוי כי אני איתה עכשיו." אמר הארי."אתה לא קולט?" קרא רון "אני חשבתי שאתה חבר שלי,חשבתי כמה כיף יהיה אם אני יהיה עם הרמיוני ואתה עם אחותי! לא חשבתי שתתאהב במי שאני אוהב!" "לא חשבת שגם לי מותר? שגם לי מותר להתאהב בחברה הכי טובה שלי? לא חשבת שגם אני יכול?" אמר הארי "אני שמרתי ממנה מרחק,זוכר? התרחקתי ממנה ופגעתי בה באותו הזמן בשבילך." "והתפללתי בשבילך שתצאו" רצה לצעוק, אבל רון נעלם."הארי,אני כל-כך מצטערת..הארי,אני..." "את לא צריכה.את לא עשית כלום." אמר הארי ברוגז "לא אשמתך שהוא כזה אנוכי." "הייתי נשארת איתך פה,מאמי,אבל...אני צריכה ללכת לתא המדריכים.אני אחזור לכאן." הארי הנהן.היא נישקה אותו על מצחו ויצאה מהתא.הארי הצמיד את ראשו לחלון והביט בנופים החולפים.הוא לא רצה להפסיק לאהוב אותה,הוא גם לא היה יכול גם אם היה רוצה.הוא חשב שרון צריך להבין אותו.הלו,רצה לצעוק,גם לי מותר לאהוב לא? ואם רון לא יכול לקבל את זה,שילך לעזעזאל.החיים בזבל."הי,הארי,אפשר לשבת פה?" שמע קול.לונה ונוויל,נבוכים,עמדו בפתח התא."מה? אה,כן,ברור" אמר הארי.הם התיישבו מולו."רון סיפר לנו מה קרה." אמר נוויל."יופי." אמר הארי,כי לא היה לו מה לומר."אנחנו חושבים שאתה צודק,אבל אתם צריכים להשלים." אמרה לונה."גם אני." אמר הארי.הרמיוני חזרה כעבור חצי שעה והתיישבה לידו.הוא הניח את זרועו על כתפה."היי לונה,היי נוויל." אמרה כשהבחינה בהם,סוף-סוף "מה שלומכם?" "בסדר." אמר נוויל."אבא מצא סוג חדש של שונרקק פחוס קרן" אמרה לונה."לונה אין דבר כזה" אמרה הרמיוני."או,יש." אמרה לונה "אבא אומר שמי שלא מאמין בשנורקקים לא בעל דמיון "עז או לא פתוח לתרבויות חדשת.כלומר סגור בבועת עולמו." "סליחה?" נעלבה הרמיוני.הארי הצמיד אותה אליו."לא נורא,הרם,אני מבטיח לפוצץ את הבועה שלך מתישהו." בתגובה היא הכתה אותו.טירת הוגוורטס החלה להופיע מבעד לחלון.הרמיוני ולונה יצאו כדי שהארי ונוויל יוכלו להתלבש.ואז הארי ונוויל יצאו כדי שהבנות תוכלנה להתלבש.כשחזרו לתא הארי הביט בהרמיוני שהניחה את ראשה על כתפו ופיהקה וחשב לעצמו 'לא חשוב מה יקרה בדרך,הרמיוני תיהיה הדבר היקר לו ביותר.'

הפרק הקודם