טופי

"מה את אוכלת?" שאלה תאליה את ריינה בעניין. 
"קוראים לזה טופי. זה מגעיל וטעים בו זמנית. זה כמו טורנדו סוכר בצורת קובייה היישר אל תוך הפה שלך. רוצה לטעום?" שאלה. "אממ... לא תודה. לא נראה לי שאוהב את זה," - "את לא יודעת מה זה לאהוב!" אמרה ריינה, מרצינה מעט.
"ברור שאני יודעת!" מחתה תאליה. - "נו, אז מה את אוהבת?"
"את הציידות."
"ומה עוד?"
"אוף, תני לי את זה," אמרה תאליה וחטפה את שקית הטופי. 
"עכשיו את מדברת," אמרה ריינה בהתגרות. תאליה תלשה את העטיפה הורודה והכניסה את קוביית הסוכר לפה. "טעים?" תאליה עיוותה את פניה וירקה את הטופי. "זה דוחה," אמרה בגועל.
"את חייבת לאהוב משהו חוץ מהציידות," אמרה ריינה. 
"עוד לא מצאתי משהו לאהוב באמת. אוכל אי אפשר לאהוב, בשביל לאהוב אותו, אני צריכה לאכול אותו, להעלים אותו. מה אני יכולה לאהוב?" שאלה תאליה, מעט מיואשת ומובכת. ריינה נראתה לחוצה. - "יש לך משהו יותר טוב להציע?". 

ריינה בלעה חיוך שהתוכנית החלה להרקם במוחה. "אני חושבת שיש לי רעיון." היא טפחה על הרצפה. "שבי פה." 
תאליה התיישבה לצידה בתהיה, לא חושדת לרגע בתוכניתה של הפריאיטור ולכן אפשר להסביר את ההפתעה שלה כששפתיה כוסו בשפתיה הרכות של ריינה. זו הייתה נשיקה קצרה, יותר מגע שפתיים מאשר נשיקה אמיתית, אבל זה השאיר את שתי הבנות בהלם קל.
ואז ריינה שברה את הדממה. "רואה? עכשיו הרבה יותר טוב."
תאליה ציחקקה והנהנה. "הרבה יותר טוב," אמרה בהסכמה.