פתרון לחלומות רעים

פרסי התעורר בבהלה. הוא שמע רחש של פתיחת דלת הביתן וסגירתה, ואחר כך צעדים חלשים. 
הוא לקח את אנקסולומוס במהירות. "מי זה? " שאל בקול תקיף אך שקט. 
"אנבת'!" אמר הקול, שעכשיו התברר כאמרה. 
הוא הניח במהירות את אנקסולומוס ונאנח בהקלה. "הפחדת אותי," אמר. 
אנבת' ציחקקה בשקט והתיישבה ליד מיטתו. "מה שלומך?" שאלה אותו. 
"את יודעת, בעיקר סיוטים," אמר בעצב. מאז סיום המלחמה פרסי הרבה לחלום על דם, פיצוצים ומוות. "מה איתך?" שאל. 
"בסדר. לא כל כך הצלחתי להירדם, אז הלכתי לפה," אמרה. בניגוד לפרסי, אנבת' עברה את המלחמה יותר טוב וחזרה לשגרה. הסיוטים לא תקפו אותה כל לילה, אבל כשאתה חצוי חייבים להיות לך סיוטים, במיוחד לאחר קרב. 
פרסי חזר לשכב ואנבת' ליטפה את ראשו עד שנרדם, ובשלב מסוים גם היא נרדמה, בישיבה. 

פרסי התחיל להתעורר. "בוקר טוב," אמרה לו אנבת', שכבר הספיקה להחליף בגדים ולצחצח שיניים. 
"אמ... תני עוד חמש דקות," נאנח פרסי העייף. 
"אבל לפני חמש דקות ביקשת ממני עוד חמש דקות!" אמרה אנבת', חצי צוחקת חצי מרוגזת. 
"לא נכון," אמר פרסי בעצבנות אבל התחיל להתארגן. 
"אתה פשוט לא זוכר," אמרה אנבת' בביטול. "ואתה עדיין מזיל ריר שאתה ישן," הוסיפה. 
פרסי חייך.