אלבוס סוורוס פוטר

פרק 2
מצנפת המיון 

 קבוצת תלמידי השנה הראשונה עלו במדרגות האבן הגדולות. אלבוס היה סקרן ביותר לגלות איך נראה הוגוורטס באמת. ג'יימס סיפר לו שהטירה היא המקום הכי מפחיד שהוא ראה אי פעם ושפרופסור מקגונגל היא מפלצת נוראה בתחפושת של בן אדם.
"אני מתרגשת" אמרה רוז ונצמדה אל אלבוס. לחיו האדימו מבושה. בסוף גרם המדרגות חיכתה להם אישה זקנה בכובע ירוק מחודד. לאף אחד לא היה ספק –זאת היתה מנרווה מקגונגל המפורסמת. בעיני אלבוס היא בכלל לא נראתה מפחידה. להפך, עיני היו נחמדות והיא חייכה אל עבר התלמידים המגיעים.
"ערב טוב, אני פרופסור מקגונגל" היא פתחה בדבריה, "אני היא סגנית המנהל". היא מיקדה את מבטה באלבוס וקרצה לו. הארי סיפר שכשעוד לאלבוס לא היה שם, היא היתה זו שהציעה לקרוא לו ע"ש אלבוס דמבלדור וסוורוס סנייפ, מנהלי הוגוורטס לשעבר. מקגונגל המשיכה לדבר.
"כשתעברו בדלתות שמאחורי, אתם תכנסו לאולם הגדול שבו תמוינו לבתים" היא המשיכה, "גריפינדור- בית האמיצים, רייבנקלו- בית החכמים, הפלפאף- בית טובי הלב וסלית'רין- בית השאפתנים. בואו אחרי בבקשה". היא הסתובבה והדלתות נפתחו בעצמן כאילו מברכות את תמידי השנה הראשונה ומזמינות אותם להיכנס פנימה. מאחוריהן נפער חדר ענק מואר בנרות מרחפים ומלא בתלמידים. ארבעה שולחנות עמדו בחדר. שולחן לכל בית. שולחן בית סלית'רין ושולחן בית גריפינדור עמדו בצדדים מנוגדים של האולם. מאז תקופת המייסדים הם לא הסתדרו ביחד. תמיד היו סכסוכים בין תלמידי הבתים. אביו של סקורפיוס מאלפוי, תלמיד שנה ראשונה כמו אלבוס, היה רב עם אביו של אלבוס כמעט בקביעות.
מקגונגל ניגשה לשרפרף שהיה מונח באמצע האולם. לפתע משום מקום הופיע כובע ישן ומרופט שאותו היא שמה על השרפרף.
"כשאקרא בשמותיכם, תצעדו קדימה" אמרה מקגונגל, "רוז וויזלי". רוז רצה בשמחה אל השרפרף והנחינה את הכובע על ראשה.
"עוד וויזלית?! את כבר האחת ה-20 שאני ממיינת!" הדהד קולה של המצנפת בראשה של רוז.
"גריפינדור!!!" היא צעקה כעבור כמה שניות. כל התלמידים הריעו ומחאו כפיים. כולם מלבד תלמידי סלית'רין.
המיון נמשך הרבה מאוד זמן. אלבוס היה האחרון.
"אלבוס סוורוס פוטר" אמרה מקגונגל והאולם השתתק. כולם הביטו באלבוס הקטן שצעד בחשש לעבר השרפרף. פחדיו שוב הציפו אותו. הוא התיישב ושם על ראשו את המצנפת. אחיו ג'יימס ישב ליד שולחן גריפינדור וצפה בו. עיניו היו ממוקדות בעיני אחיו. אלבוס גם הבחין באחיו וחייך אליו. משום מה המצנפת לא החלה לדבר בתוך ראשו של אלבוס אלא רק שתקה במשך דקות ארוכות.
"פוטר, האם היא מדברת אליך?" שאל מקגונגל אך אלבוס הניעה את ראשו בשלילה. פניה החמירו. אלבוס הביט בעיניו של אחיו כשלפתע הכל סביבו נצבע בשחור. עיניו של ג'יימס הלכו והתקרבו אל אלבוס. בערה בהם אש. ראשו החל להתחמם. כל התלמידים החלו לצעוק בבהלה כשהבחינו שהמצנפת החלה לבעור באש כחולה. כשאלבוס הבחין בכך בעצמו הוא ניסה להוריד את הכובע מראשו אך כשל. המצנפת נתקעה על ראשו ולא רצתה לעזוב אותו. מקגונגל הוציאה את שרביטה וביד רועדת הטילה קללה על מצנפת המיון. האש רק גברה. אלבוס החלה להתנשף וניסה לקום לעבר מקגונגל. פחדיו נעלמו ורק תחושת אומץ וחשש שהאחרים יפגעו אם לא יכבה את האש. בכיסו הוא הרגיש שמשהו קר נוגע ברגלו. השרביט שלו היה קפוא. אלבוס הוציא אותו והעץ המגולף החל לזהור בכחול. האולם החל להיטשטש מול עיני של אלבוס. הוא ראה את ג'יימס ממלמל מילים מוזרות. הדבר האחרון שזכר היה צעקה שפלטה המצנפת לפני שאיבד את הכרתו.
"גריפינדור!!!!!!!" היא צעקה. התרחש פיצוץ. האולם הגדול נשטף בקסם חזק מאוד. אלבוס איבד את שיווי המשקל ונפל על הרצפה הקרה, אך הוא כבר לא הרגיש זאת. לאט לאט הוא שקע אל תוך החור השחור בעודו נזכר בעיניים הבוערות של אחיו.

קרני האור הצליחו לחדור עיניו העצומות של אלבוס. הוא שכב על מיטה לבנה בחדר חמים. מעליו רכנה רוז וחייכה חיוך גדול.
"אלבוס!" היא אמרה, "איך אתה מרגיש?".  בהתחלה אלבוס לא הבין איפה הוא נמצא ועל מה היא מדברת אך אז נזכר שתיאורי אביו של המרפאה. הוא התיישב וחייך חזרה אל רוז.
"אני חושב שבסדר..." הוא אמר, "מה קרה בדיוק? באיזה בית אני?". הוא נזכר במצנפת הבוערת ואת מקגונגל שרצה לקראתו ומניפה את שרביטה בניסיון לעזור לו.
"אתה התעלפת. הצלחת לכבות את המצנפת ממש לפי שהאש הגיעה אליך... זה היה מפחיד" סיפרה רוז, " גל אנרגיה בצבע כחול עבר בכל האולם. כולם הרגישו את עוצמת הכוח שלך! האש האפלה כבתה אבל אתה כמעט מתת... דרך אגב, מזל טוב, אתה בגריפינדור". אבן ירדה מליבו של אלבוס. הוא הסיט את שיערו מפניו כשלפתע שם לב שאורכו השתנה.
"מה קרה לשיער שלי?" שאל אלבוס. הוא אהב את השער שלו ואף פעם לא הסתפר. הוא הבטיח לעצמו שעד שלא יסיים את הוגוורטס לא יקצר את שיערו.
"אממ... אתה יודע ששיער נשרף בקלות באש, נכון?" אמרה רוז ונאנחה, "לדעתי אתה תצטרך להסתפר כשתצא מהמרפאה. חלק גדול ממך עלה בלהבות אתמול... גם השיער... ". אלבוס השפיל את מבטו כשלפתע נכנסה פרופסור מקגונגל.
"תודה לאל שאתה בסדר פוטר!" היא אמרה בדאגה, "כל כך דאגתי! למה כשקורה משהו אחד הפוטרים תמיד מעורב?!".
"פרופסור... אני יכול לדבר איתך?" שאל אלבוס ומקגונגל הנהנה. היא ביקשה מכל הנוכחים לצאת מהחדר ולהשאיר אותם בפרטיות.
"תקשיבי... אני חושב שאני יודע מי גרם למצנפת לבעור..." התחיל אלבוס, "כשהסתכלתי בעיניים של ג'יימס קרה דבר מוזר מאוד.. ראיתי את המצנפת בוערת ושמעתי אותו אומר שאם היא לא תמיין אותי לסלית'רין היא תישרף. נראה לי שהוא תקשר איתה. זה למה היא גם שתקה- היא לא ידעה מה לעשות. אז שמעתי אותה אומרת לג'יימס שמקומי הוא בגריפינדור ומיד פרצה האש...". מקגונגל בהתה בו באימה.
"אתה מאשים את אחיך?" היא שאלה, "זוהי האשמה חמורה מאוד אלבוס...אתה בטוח במה שראית? איך הצלחת? אתה יודע הלטת הכרה?". כל השאלות שלה נראו לאלבוס כמו קשקוש אחד גדול. הוא אף פעם לא שמע את המילה הלטת הכרה.
"לא פרופסור... אין לי מושג על מה את מדברת..." הוא אמר וחזר לשכב. מקגונגל נאנחה. היא לא רצתה להאמין שג'יימס כמעט גרם למותו של אחיו.
"אני לא יודעת פוטר... בינתיים אני מציעה לך לנוח..." היא אמרה ויצאה מהחדר, משאירה את אלבוס לבהות בגלימתה בתדהמה מתשובתה.

הפרק הקודם