למה עשית לי את זה?

הוא יושב במיטה, והמחשבות רצות לפניו כמו סרט-נע. 

היא והוא - זוג אידיאלי. 

מישהי לאחוז בה, מאגר סודות, מאגר של חולשות - שהוא שפך אליה. 

הלילות הרבים שהם היו מסתתרים בכיתות ריקות, מתנשקים ומחייכים, לא יוכלים להפסיק לחוש זה את זו. 

הוא אהב אותה  יותר מכל אדם אחר. הצחוק שלה היה בקול פעמונים. 

שערה היה טהור, מסולסל, ונעים. 

דיבורה היה מרגיע. 

עיניה בצבע דבש - נוצצות אליו. 

וגופה היה רך, והוא רצה לחוש אותו . 

לנצח. 

הוא לא יכל להפסיק לשפוך הכל אליה, והיא הבינה. 

תמיד היא הבינה. 

ותמיד הייתה שם, והוא תמיד היה שם בשבילה. 

היא אמרה שלעולם לא תאהב מישהו, כי הוא היחיד בחייה. 

הוא אמר שלעולם הוא לא יעזוב אותה. 

הם לא יכלו מבלי לראות זה את זו. 

הניפוץ היה פתאומי. בלי התראה. 

רק יום לפני הם התקדמו יותר מהרגיל, ואולי זה לא הרגיש נכון להרמיוני, אז היא הפילה פצצה על דראקו. 

שישכח הכל. 

זה לא קרה. 

היא כבר לא אוהב אותו. 

זהו. 

הכל כמו מקודם. 

כבר אין לה רגשות כלפיו. 

ולדראקו קשה להתגבר. 

הוא רוצה לראות אותה, להיות איתה, לאהוב אותה. 

המילים האחרונות שהוא לחש לה, היו: "למה את עושה לי את זה?" - 

כמה ימים לאחר שאמרה לו שאינה אוהב אותו. 

אבל היא לא ענתה, רק הסתובבה והלכה משם כאילו היא לא יודעת על מה הוא מדבר. 

ודראקו נותר, שבור. 

לא מבין, היכן טעה. 

לא יודע, למה היא עשתה לו את זה, ושברה לו את הלב.