לחשים ספרותיים

פרק 1- WTF?!?!

התרגום של רומיאו ויוליה הוא תרגום חופשי. אם מישהו מצא גרסה עברית, כי אני תרגמתי את זה בעצמי, אני אשמח, כי יש פה מילים כמו thu שאין לי מושג מהן. טוב, בעצם יש לי. איי לוב מורפיקס! D:

למחרת בארוחת הבוקר, כשכולם קיבלו את מערכות השעות שלהם, ג'יימס צעק באושר, "תראה! יש לנו חמש שעות חופשיות, אחת בכל יום שלומדים בו!"

"נהדר, מה נוכל לעשות בהן??" פיטר היה היחידי שהתעניין. רמוס קרא את אחד הספרים שלו, וסיריוס אכל מקערה מלאה בקורנפלקס עם חלב, כשיש לו שקיות שחורות מתחת לעיניים והוא מחזיקה את ראשו כדי שהוא לא יוכל ליפול הישר לקערה.

"מה הולך איתו?" ג'יימס שאל את רמוס. רמוס רק אמר, "הוא וסטייסי, במעונות של רייבנקלו."

"אוהו... איך היה?" ג'יימס גיחך.

"מעולה! סטייסי תותחית! אבל אני לא מצליח להתרכז."

"למה?" רמוס שאל.

"כי אני כל הזמן חושב על רייצ'ל הזו."

"אוה." רמוס אמר, ופרצופו האדים שוב, אך סיריוס לא שם לב.

באותו הרגע פעמון בית הספר צלצל.

"יש לנו עכשיו שעה פנויה!" ג'יימס מלמל, וקם מכיסאו כשהוא מתמתח.

"לי אין." רמוס אמר, אך להפתעת כולם גם סיריוס אמר זאת.

"נתראה!" סיריוס גיחך, והוא ורמוס פנו לאותו כיוון.

"אז..." רמוס מלמל אחרי שתי דקות של שתיקה. "איזה שיעור לקחת עכשיו?"

"לחשים ספרותיים," הוא אמר. רמוס בהה בו, המום.

"אתה לא היחיד שאוהב לקרוא. בניגוד אלייך, אני גם כותב," סיריוס אמר, ושם את ידיו מאחורי עורפו. רמוס מצמץ כמה פעמים.

" אני דווקא כן יודע. מצאתי כמה שירים מתחת למזרן שלך," רמוס התוודה.

"למה חיטטת שם בכלל?" סיריוס כעס. רמוס גיחך.

"הקאופל שלי התגלגל מתחת למיטה שלך, אז-" אך באותו הרגע הם נכנסו לשיעור, וסיריוס השתיק אותו כשהוא ראה מי יושבת שם.

זאת הייתה הצ'לסי הזאת.

בלי לחשוב פעמיים הוא התיישב לידה.

"בלק?" היא מלמלה בהפתעה, אך אז נזכרה במשהו ואמרה, "אני אנג'ל. מי אתה?"

"כרגע אמרת," סיריוס התבלבל. "אני סיריוס בלק, ג'יגולו."

"לא נראה לי." היא גיחכה. "עכשיו תזכיר לי למה התיישבת לידי?"

"כי.. זה המקום היחידי שהיה פנוי?" הוא מלמל. אנג'ל הרימה גבה אחת והיטיבה את משקפיה.

"כי אני לא רוצה שידעו שאני טוב בלחשים ספרותיים, אז ישבתי ליד מי שנראתה לי הכי חכמה," הוא לחש באוזנה. היא גיחכה שוב.

"אז אתה שופט לפי מראה?"

"לא, אני-"

"שוביניסט?"

"לא! אני-"

"שלום לכולם!" אמר איש עליז בעל גבות מוזרות במיוחד כשהוא נכנס לחדר. "אני פרופסור ירחוני, ואני אהיה המורה שלכם בשיעור הזה!"

ברגע שהוא אמר את שמו, סיריוס גיחך והסתכל על רמוס. רמוס גם הסתכל על סיריוס ושניהם חייכו.

"בואו נתחיל - מר בלק? אתה בטוח שלא טעית בדלת?" המורה אמר כשהוא ראה את סיריוס. סיריוס נד בראשו לשלילה, אז המורה המשיך כאילו כלום לא קרה, "בשיעור הזה אנחנו נלמד על כישופים עתיקים, שבהם השתמשו בספרות הקוסמים. גם בספרות העכשווית, וגם בספרות העתיקה. כמו שבוודאי היה כתוב לכם במכתב מהוגוורטס, הייתם צריכים להגיש לי שיר שכתבתם בחופשה, על עצמכם," הוא סיים את דבריו, ובהה בכיתה במבט מובן מעליו. כשאיש לא צייץ, הוא אמר, "אני רוצה שתגישו לי אותם."

כל הנערים קמו כאיש אחד והביאו לפרופסור ירחוני את העבודות שלהם. בעוד שהשיר של אנג'ל היה כתוב על גיליון קלף מסודר ונקי, של סיריוס היה כתוב בכתב מבולגן וקשה להבנה.

"יופי. עכשיו מישהו קרא את 'רומיאו ויוליה' של וויליאם שייקספיר?" המורה שאל, וסיריוס לא הופתע שיותר ממחצית הכיתה הרימה את ידה. גם הוא הרים אותה.

"יופי. אז מי יצטט לנו משם... מר בלק?" הוא שאל, מופתע.

"כן, כן... קראתי את 'רומיאו ויוליה'," סיריוס מלמל להפתעת כולם, אפילו להפתעתו של רמוס.

"אתה יכול אולי לצטט לנו משהו?" המורה שאל. "רק משהו שאתה זוכר?"

"היא מדברת. או, דברי שוב מלאך בוהק שלי!" סיריוס התחיל, ועכשיו רמוס הופתע יותר. "בשביל מה לך להיות כל כך מרהיבה הלילה, להיות מעל ראשי, כמו שליחה מעופפת של גן עדן, אל ההפך הלבן של עיניהם המתפלאות של האנשים, כשמבטם נח עלייך. את נראית כמו מלאך שעומד על ענן, ושט באוויר."

הכיתה מחאה כפיים, אך פרופסור ירחוני מלמל, "מיס ואלנטיין, המשיכי אותו." סיריוס התאפק לא לצחוק על מי שהייתה בעלת שם המשפחה המוזר הזה, אבל אז אנג'ל התחילה לומר, "הו רומיאו, רומיאו! היכן אתה, רומיאו? הדחייה של אבי וההתנגדות שלו לשמך. או, אם אהבתך כלפיי תנבל, תשבע, אהבתי, ואני לא אהיה כבולה יותר."

סיריוס הופתע. עכשיו כל הכיתה נעצה בו מבטים, ושל רמוס היו זועפים במיוחד. הוא כנראה רגיל להיות החכם. הוא חייך חיוך כשחשב שסיריוס לא ממשיך לדבר, אך אז סיריוס אמר, "שאני אשמע עוד, או שאני אדבר?"

"שמך, הוא לא אלא שמו של אחד מאויבי-" אנג'ל התחילה, אך נקטעה על ידי פרופסור ירחוני: "בראבו, מצוין! מגיעות להם מחיאות כפיים סוערות!" הוא אמר, והכיתה התחילה למחוא להם כפיים. אנג'ל וסיריוס תקעו אחד בשני מבטים זעופים, ואז פנו אחד מהשני כשהם מסתכלים לכיוונים מנוגדים, ומחייכים חיוך מוסתר.

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

"אתה מוכן להסביר לי מה זה היה?" רמוס שאל כשהוא וסיריוס מיהרו לדאבל שיעור שינוי צורה, שהיה ישר אחרי שתי השיעורים בלחשים ספרותיים.

"אהה... אני... קורא?" סיריוס אמר.

"לא. אתה מצטט משייקספיר. את זה אפילו אני לא עושה! אתה חנון!" רמוס אמר בחיוך ופרץ בצחוק. סיריוס תקע בו מבט מאשים.

"אני בכל זאת בא ממשפחה טהורת דם. זה מאוד מציק שהם לא נותנים לי מנוחה, ואני חייב ללמוד לצייר, לנגן, לכתוב. אתה לא יודע עד כמה!" הוא כעס.

"מצטער, סיריוס. אבל תחשוב שזה מוזר כמו לגלות שהבטן של פיטר מזויפת ושהוא שחקן קווידיץ'..."

"מוזר," סיריוס אמר. "מוזר מאוד."

"אז עכשיו אתה מבין איך אני מרגיש." רמוס אמר. הוא המשיך לגחך עד שהם הגיעו לחדר שינוי צורה.

"ברוכים השבים, תלמידים יקרים! היום נעסוק בשינוי צורה בבני אדם, שיהיה קצת יותר מסובך מכל מה שלמדנו..." מקגונגל התחילה, אך דעתו של סיריוס שוב הוסחה-

אנג'ל ישבה בדיוק מלפניו.

'מה יש לי ממנה?' סיריוס חשב באומללות. כשהוא נזכר במבט שהיא העניקה לו הישר לתוך עיניו בשיעור לחשים ספרותיים, הוא חטף גל של צמרמורת.

מקגונגל אמרה להם שהם צריכים לשנות לעצמם את צבע העור של כף היד ל...כתום.

סיריוס הזיז את שרביטו וידו הפכה ליד של דרקון. 'נהדר,' הוא חשב באומללות הולכת וגוברת.

"כל מי שצריך שאני אחזיר את היד שלו למצב הרגיל, שיבוא לכאן," מקגונגל אמרה, כאילו היא קראה את מחשבותיו של סיריוס. הוא קם ממושבו כשהוא מדמיין מה הוא היה עושה לאנג'ל בערב אחד מאושר.

ברגע שארבעת הקונדסאים יצאו משיעור שינוי צורה, אנג'ל צצה לפתע ליד סיריוס, ואמרה, "אני מצטערת על ההתנהגות שלי קודם, פשוט... אני קצת לחוצה לאחרונה..."

"לחוצה? אבל זאת רק תחילת השנה!" סיריוס גיחך. "עזבו," הוא החווה לעברם של חבריו. "ההאפלפאפים לא מודעים למה שקורה סביבם..."

"יודע מה? תשכח מזה. תשכח שאפילו ניסיתי להתנצל!" היא מלמלה בכעס, והלכה משם. סיריוס הבין מה הוא עשה כרגע, ודפק לעצמו מכה בראש.

"זאת לא זאת ש-" ג'יימס התחיל, אך נקטע באכזריות על ידי סיריוס.

"כן. זאת-זאת..." הוא מלמל, ונתן לעצמו עוד מכה. ג'יימס חייך והתחיל לשתות מיץ דלעת שהוא גנב מהמטבחים של הוגוורטס בסוף השעה החופשית השנייה שלו.

"איך כבר פגשת אותה?" פיטר שאל.

"אתם-פשוט-לא-תאמינו." רמוס מלמל. "הוא פגש אותה בשיעור לחשים ספרותיים!"

"הוא מה??" ג'יימס ופיטר מלמלו יחדיו. רמוס הנהן ואמר, "לחשים ספרותיים!"

"אתה רציני??"

"כן. אפילו תשאלו את סיריוס.." רמוס חייך.

"כן... כן.... ואני גם מצטט משייקספיר..." סיריוס ציין כבדרך אגב. ג'יימס פלט את מיץ הדלעת שלו בקשת חיננית.

"או-קי," ג'יימס ופיטר מלמלו ביחד. "משהו מוזר עובר עלייך, רך-כף?"

"רק משאית... אבל היא דורסת, וכדי לוודא שהיא עשתה את זה טוב היא נוסעת ברוורס ודורסת אותי שוב..."

"חה-חה. מאוד מצחיק," רמוס אמר בקול משועמם.

"לא נראה לי שזאת הייתה בדיחה..." פיטר ציין עובדה, וסיריוס נתן לו סתירה בעורף.

כעבור יומיים לסיריוס ולרמוס היה שוב שיעור לחשים ספרותיים, לו סיריוס חיכה בקוצר רוח.

ברגע שהצלצול שסימל שארוחת הצהריים נגמרה סיריוס קם ממשבו ופתח בריצה, והגיע תוך שתי שניות לחדר שבקומה השלישית.

הוא נכנס בטבעיות לכיתה, ואיכשהו הצליח להסתיר את ההתנשמות האגרסיבית שלו.

"שלום," הוא אמר לעברה של אנג'ל והתיישב לידה.

"שלום," היא החזירה לו, אך זה היה שלום קר למדי. היא כנראה לא סלחה לו עדיין. באותו הרגע פרופסור ירחוני נכנס.

"שלום לכולם! רק שתדעו, בדקתי לכם את השירים, ויש שני שירים שאני חייב לציין לשבח..." הוא נעצר, ככול הנראה כדי לשמור על המתח, וסיריוס חשב שהוא יותר מדי עליז בשביל אדם זקן עם גבות מוזרות. "השיר של מר בלק והשיר של מיס ואלנטיין. מחאו להם מחיאות כפיים!"

פרופסור ירחוני התחיל לחלק את השירים, כשהוא נתן לאנג'ל ולסיריוס את השירם שלהם ראשונים. סיריוס הסתכל רגע על רמוס, והיה בטוח שהוא ראה זיק אכזרי בעיניו.

"יפה מאוד, בלק," אנג'ל אמרה באותו קול קר.

ברגע שפרופסור ירחוני סיים לחלק את העבודות והתחיל לרשום משהו על כישופים ספרותיים עתיקים במאה ה-17, סיריוס אמר, "אוי, אני מצטער. גם אני הייתי מגעיל. לא הייתי צריך להתנהג אלייך ככה."

"טוב שאתה מתנצל," אנג'ל אמרה בחיוך. "אבל זה לא יעזור לך אחרי יומיים..." היא הוסיפה חיוך מרחם, ואז חזרה להסתכל על הלוח.

"במילה אחת?" סיריוס מלמל, "מעצבן..."

"בשתי מילים?" הוא שמע לפתע את הקול של אנג'ל, "סתום כבר!"

"בשלוש מילים?" סיריוס שאל כשהוא מזיז את צווארו לשני הצדדים כמו אדם שמתכונן לקרב, "לא אכפת לי!"

"בארבע? אתה סקרוט פוץ תחת!"

"בחמש- תעזבי אותי כבר חתיכת... ילדה!"

"בשש- אני ילדה? תראו מי שמדבר עכשיו!"

"אוו... את טובה!" סיריוס גיחך, אבל לא נראה כרוצה לוותר. "בשבע- יש לך אומץ, אבל אני אמיץ יותר!"

"בשמונה- אולי אתה חושב ככה, אבל אתה טועה. ובגדול." אנג'ל אמרה, ולפני שסיריוס התחיל לומר משפט עם תשע מילים, היא סימנה לו להשתתק והסתכלה על הלוח.

סיריוס בחן את הפרצוף של אנג'ל. נקי, חלק, כמעט מושלם. אף לא ארוך ולא קצר, ולא סולד כמו רוב הבנות בבית הספר. העיניים הירוקות האלו... אם הם נתקעות בך, יש בהן משהו מטריד. רק המשקפיים הרסו את המראה של מי שיכלה להיות החתיכה של הוגוורטס. למרות כל זה, הפרצוף שלה היה מוכר כל כך... הוא היה בטוח שהוא הכיר אותה מאיפה שהוא. הוא צמצם את עיניו בניסיון להיזכר.

"ובכן, מר בלק, אתה נראה עסוק בדברים יפים אחרים, שלא כל כך קשורים לספרות העתיקה." פרופסור ירחוני אמר, ואנג'ל הסמיקה כשהיא ראתה שסיריוס הסתכל עליה.

"אולי תתעסק בדברים שלא כוללים את הפרצוף שלי?" היא שאלה.

"אולי." הוא אמר, ואז הסתכל על הלוח. אך ברגע שפרופסור ירחוני הסתובב בחזרה ללוח, סיריוס מלמל, "ואולי לא."

"סוטה," אנג'ל לחשה.

"סנובית נפוחה."

"אידיוט דפוק ומגעיל."

"ילדה עם עיניים יפות."

"קוף עם פרצוף-אוהו... תודה.." אנג'ל אמרה, והצבע האדום החל לצבוע את פניה שוב.

"עכשיו, מה אמרת לגבי הפרצוף שלי?" הוא שאל, ואנג'ל גיחכה.

"לא כלום."

"אני רואה שאתם לא יכולים להפסיק לדבר אחד עם השני," פרופסור ירחוני אמר לאחר שצץ מאחוריהם, ושניהם השתתקו. "אז אולי נעביר מישהו מקום..."

"הוא התחיל!"

"היא התחילה!" סיריוס ואנג'ל אמרו ביחד, והצביעו אחד על השנייה.

"הו.. הכימיה ממש זורמת!" פרופסור ירחוני אמר, ורמוס גיחך.

'ממש תאומים...' סיריוס חשב, ואז הפנה את תשומת ליבו בחזרה אל הפרופסור.

"אז.. אף על פי כל הדיבורים שלכם, נשאיר אתכם אחד ליד השני," הוא אמר. "כמו שאמרתי, העבודה שכולכם צריכים להגיש לי היא ללכת לספרייה ולערוך חיפוש לגבי לחשים ספרותיים במאה ה-17. רשמו לי על דף סיכום על שניים מהם. להגיש לי ביום שני שבשבוע הבא!" הוא אמר. "הזוגות יקבעו על פי מי שאתם יושבים לידו, אז," הוא קטע את עצמו כשאנג'ל וסיריוס פתחו את פיהם כדי לומר משהו, "אתם ביחד, ואלנטיין, בלק."

♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦♦

סיריוס ואנג'ל מיהרו לספרייה עם פנים חמוצים.

"אני לא מאמינה שאני תקועה איתך, מכל האנשים שאני יכולתי להיתקע איתם..." היא מלמלה לעברו בעצבים, וברגע שהם נכנסו לספרייה הוא לחש לה, "מה מספר המילים הכי גבוה שהגעת אליו?"

"חמישים וחמש ו- אל תסיח את דעתי!" היא קראה בכעס, וסיריוס חייך. אנג'ל הלכה בטבעיות לעבר מדף בטור המדפים השלישי של הספרייה, ושלפה משם ספר שכותרתו הייתה: "לחשים ספרותיים במאה ה-17 – תצוגה מלאה."

"וואו, זה היה מהר..." סיריוס מלמל, ושניהם התיישבו ליד אחד השולחנות.

"למי יש כתב יותר יפה?" סיריוס שאל, והוציא מילקוטו גיליון קלף עליו הוא רשם את שמו, ואז אנג'ל חטפה את הקלף ואת עט הנוצה ורשמה את שמה.

"די ברור למי יש פה כתב יותר יפה..." אנג'ל חייכה, ואמרה, "אתה תקריא לי, ואני אכתוב. תבחר כישוף..."

"אהה... בואו נראה..." סיריוס מלמל, ואז פתח בעמוד אקראי. "הנה- לופשוטיינסטונג- לחש אהבה מוגבר."

"אז תתחיל להקריא," אנג'ל אמרה לאחר שהיא סיימה לכתוב את הכותרת הגדולה ואת המספר. סיריוס התחיל להקריא:

"לופשוטיינסטונג- לחש אהבה מוגבר- השפעתו מתחילה תוך יומיים ועוברת תוך שתיים עשרה שעות- לא שימושי במיוחד!" סיריוס גיחך, ואנג'ל תקעה בו מבט מעמיק. היא לקחה את השרביט שלה ונגעה בשלוש המילים המיותרות שרשמה.

"כאשר מקריאים אותו ביחד עם בן הזוג או בת הזוג הרצויים, הוא יוצר אהבה אובססיבית אצל הזוג. יכול לקרות גם אצל זוג לא מאוהב כלל." סיריוס סיים להקריא. "זה מחליא!"

"תיזהר!" אנג'ל אמרה בכעס. "אני כמעט רשמתי את זה!"

"חחח... סתומה."

"פוץ גועלי.."

"ילדה חצי חירשת."

"אנחנו שוב מתחילים בזה?" אנג'ל שאלה, וסיריוס, שנעמד כשהוא אמר: "זה מחליא!" התיישב בחזרה לידה, הפעם על כיסא יותר קרוב.

"תקריא את המילים של הכישוף..." אנג'ל ציוותה עליו, והוא הקריא: "אן כלל לי חאן-"

"לא מקריאים את זה ככה!" אנג'ל מיהרה לתקן אותו. "תחזור אחרי: אן קלל ליד חן-"

"אן קלל ליד חן," סיריוס חזר אחרי בקול משועמם.

"ליד אפ שיזול כן." אנג'ל המשיכה.

"ליד אפ שיזול כן." סיריוס המשיך באותו הקול המשועמם.

"עכשיו ביחד," אנג'ל אמרה, וסיריוס הנהן. שניהם אמרו יחד: " אן קלל ליד חן, ליד אפ שיזול כן..."

וברגע שהם סיימו, אנג'ל קלטה.

"לא!" היא צעקה באימה, ונתנה לעצמה מכה בראש. היא התרוממה מכיסאה ורקעה ברגלה בחשש. "אני לא מאמינה שעשיתי את זה לעצמי!!"

"מה?" סיריוס שאל.

"לא!!" אנג'ל אמרה שוב, והצביעה על הקלף, אז על עצמה, ואז על סיריוס.

"מה??" סיריוס שאל, סקרנותו הולכת וגוברת. "מה??"

"לא!!!! לא, לא.. לא!" היא מלמלה, מסתכלת לצדדים בחוסר אונים.

"אני צריך לומר את זה שלוש פעמים כדי שתביני? מה? מה?? מה???" הוא שאל. אנג'ל דחפה את הספר לידיו של סיריוס, ומלמלה, "אני לא מאמינה שזה קורה לי!"

סיריוס קרא שוב את מה שכתוב, והסתכל על אנג'ל. "מה כל כך נורא?" הוא שאל. אז כנראה שהעין שלו קלטה איזה מילה מהכתוב כי היא התעוותה והוא אמר: "לא!!"

"כן!"

"שיט!" שניהם קראו ביחד, והתיישבו יחדיו. בלי משים סיריוס התחיל להקריא את הכישוף הבא.

~♦~

לאחר שהיא וסיריוס סיימו את העבודה הם ונפרדו בקרירות זה מזו, אנג'ל מיהרה בעצבים לקומה הרביעית של הוגוורטס.

'אני לא מאמינה שעוד יומיים ו... איכס!" היא חשבה בעצבים. כשהגיעה לשם היא חלפה במהירות על פני כמה תמונות, בניהן תמונת שמן של סל פירות, והגיעה אל מעמד של כד ברוזה גדול וחום. היא בדקה שאין אף אחד במסדרון, והניחה את ידה על הכד.

"יד- זוהתה." נשמע קול של אישה. לאחר מכן היא התכופפה מעט, כך שהכד היה בדיוק בגובה של העין שלה, וכשהיא פתחה אותה נשמע שוב קול של אישה שאומר: "עין- זוהתה."

ואז היא אמרה: "שמי המלא הוא אנג'לינה ואלנטיין," ואז נשמע שוב אותו הקול של האישה, "קול ושם- זוהו." באותה השנייה הקיר שעליו היה המעמד של הכד הסתובב, ואנג'ל נעמדה על הרצפה שהסתובבה איתו.

באותו הרגע-הוגוורטס כבר לא נראה כמו הוגוורטס. אנג'ל עלתה על מסוע גדול ושחור, שגרם לה לרחף ברחבי חדר המועדון של האפאלפאף: חדר עגול וגדול בעל קירות צהובים עם פס שחור באמצע, הרצפה הייתה רצפת אבן חלקה ושחורה, והיו שם המון... מחשבים? לא. לא בדיוק מחשבים, אלא יותר מסכים כחלחלים ודקים שנראו כמו ניירות מעופפים, ובהם הופיעו תמונות זזות, כתבות, או הקלטות, תלוי במה עסק הילד שמולם. הייתה שם קבוצת ילדים עם אוזניות שהיו מחוברות למסכים המעופפים, והם, ככול הנראה, הקלידו את מה שהם שמעו על מקלדת שגם היא הייתה מחוברת למסכים במהירות מדהימה; הייתה שם עוד קבוצה, שצפתה בסרטונים שהוקרנו על אותם מסכים, והם רשמו על גיליונות קלף כל מיני דברים; והקבוצה השלישית ישבה מול המסכים ונגעה בהם עם שרביטם, גורמים לדברים להופיע עליהם.

ברגע שאנג'ל ירדה מהמסוע היא אמרה, "דוח מצב."

"אין שינוי בנוגע לבית הספר השוויצרי. ועקבותיו של ג'סטין אבדו." אמרה ילדה בלונדינית שעקבה אחרי אנג'ל ברגע שזו התחילה ללכת לכיוון דלת שחורה שהייתה בדיוק מולה.

"שלחי את מקס לחפש אותו," היא ענתה לה, והילדה הלכה.

"בית הספר ההולנדי נמצא סוף כל סוף! הוא נמצא מתחת לעיר אמסטרדם-"

"תגיש לי את זה בדוח," אנג'ל החוותה כלפי הילד, והוא הנהן והלך משם.

"יש מסר מאיגור, הוא גילה איפה המיקום המדויק של דורמשטרנג, וקלי גילתה איפה נמצא בובאטון-"

"דוח." אנג'ל אמרה בלי להניד עפעף, והילדה עם השיער השחור שאמרה לה את זה הלכה משם במהירות לעבר חבורת הילדים שכותבים מהר על מקלדות.

"אמריקן הוט סטאפ גייסו שני קוסמים אמריקאים השנה לתחרות שלהם, ונמצא קשר למפיק," אחד הילדים אמר. "לברר מהו?"

"בוודאי. עוד משהו?" היא שאלה כשהיא הגיעה לדלת השחורה. כשעוד חמישה ניגשו לעברה, היא אמרה, "בדוח, בבקשה. וקלסי, את האייס-קפה הקבוע שלי, ולאסוף מכולם את הדוחות, בבקשה." היא החוותה לעבר ילדה עם שיער חום והילדה אמרה, "גיליונות קלף ודוחות אליי, בבקשה!"

"וקלסי, לסדר אותם לפי דחיפות..." היא הסתכלה עליה בחיבה, פתחה את הדלת השחורה, נכנסה לתוך החדר וסגרה אותה.

'אין כמו להיות מדריכה בהאפלפאף...'

אני יודעת שנראה שהעלילה מהירה מדי, אבל היא לא. תאמינו ליD:

מחכה לתגובות...

ובגלל שלא ידעתי איך משתמשים, הפרולוג נמצא בדף אחר.

מצטערת... מעכשיו אני לא אטעהD:

		הפרק הבא