קשה להיות עלה

קשה להיות עלה , כשאתה חי בחברה גדולה כמו העלים על העץ קשה למצוא את מקומך. לצערי אני צמחתי מתחת לענפים הכי נמוכים. כאלה שהאור כמעט ולא מגיע אליהם. צבעי היה ירוק בהיר ולא ירוק כהה ומלא חיים כמו אצל חבריי. בעצם האחרים לא היו חברים שלי. חשבתי מה היה קורה אילו הייתי צומח על בתחתי העץ אלא בצמרת, כשליט העלום שרואה הכול ויודע הכול . לאומת מה שקורה למעלה החיים כאן די שקטים. אין מוזיקה רועשת או ריבים (אילו היה אם מי לריב) ואפילו הדברים הכי קטנים כבר לא נראים מציאותיים. השמש מסנוורת כול יום מחדש והירח החבר הנאמן נראים לי לעין לעיתים נדירות. אילו רק הייתי יודע איך זה לחיות שם למעלה לראות הכול, אולי לא הייתי בודד אחרי הכול.

אינני מכיר את פסגת העולם אך לעיתים ,כשהחיים ממש עצובים רואה אני את הרחוב והילדים המשחקים בכיוון השדות. אולי אני לא קוסם ולא מכשף אבל אני רואה בהחלט את השקופים , את ילדי הפינות השקטים אפילו הם לא רואים. ויש שם ילדה שערה גולש בצבע גזע ועיניה כחולות כשמיים. אני יודע שהיא כמוני.

רק עלה.

רק עלה .

רק רקע לעולם.

יום אחד היא ניגשה לאחד הילדים וביקשה לשחק ובי הפריחה תיקווה. אולי עוד לא הכול עבוד. אולי הפסיק להיות שקוף והיה כאחד הכהים- אך הבנתי את זה מאוחר מדי. נפלתי מעץ לחיי החופשיים לדשא הבהיר.