אל תקחו אותה ממני

חלק ראשון:

דראקו נעץ מבטו בתפוח.

תפוח בהתה בחזרה.

"את מבינה אותי. נכון תפוח?"

תפוח הנהנה.

"כן, ובכן זה טוב כי אני לא מבין את עצמי."

תפוח לא הגיבה.

"את יודעת, יש לנו עולם מטורף ומעורב אחד. נכון?"

תפוח נשארה דוממת, מזדהה עם דראקו.

"ולפעמים אני מרגיש, שאולי... אני רוצה להיות תפוח בדיוק כמוך!"

הוא הרים אצבע והכה את תפוח על האף הבלתי נראה שלה.

"אני מצטער שאכלתי את אחים שלך, פשוט הם היו יותר מידי עסיסיים וטעימים בכדי להתנגד."

תפוח נראתה מאוכזבת ונתנה לדראקו את היחס השקט שלה.

"...תפוח, אל תכעסי, בבקשה, אני... אני... צריך אותך."

תפוח הראתה סימן לסקרנות, אך עדיין לא הגיבה.

"תפוח" דראקו נאנח, "אל תעשה לי את זה, דברי אלי, בבקשה."

דראקו ליטף את העלה הבודד של תפוח.

"אני... אני..."

"אדון מאלפוי!" סנייפ קטע אותו. "אל. תאכל. בזמן. השיעור. שלי." סנייפ אמר בקול חדגווני.

סנייפ פסע לכיוון מקום הישיבה של דראקו ותפוח, הוא הביא את ידו לפנים,"תביא את התפוח אלי, אתה יכול לקבל את זה בסוף השיעור."

"אל תקרא לתפוח זה, ממזר! לתפוח יש שם." דראקו צעק, שומר את תפוח קרוב אליו.

"ריתוק, ותמסור לי את התפוח."

"תפוח זה שם, לא שם עצם. דבר בשפה תקינה."

"אתה בוחן את הסבלנות שלי."

"לעולם לא אתן לך את תפוח, אתה שומע אותי?! לעולם לא!" דראקו התריס.

סנייפ נאנח והלך למלא את טופסי הריתוק, וגם פתק למדאם פומפרי.

"פופי,

זה נראה שלדראקו יש קשר מוזר לתפוח שלו, שנקרא תפוח בתור שם. אני לא רוצה להוריד נקודות בית, אז אני שולח אותו אליך לטיפול.

סוורוס סנייפ."

סנייפ קיפל את הפתק ושם אותו במעטפה. לאחר מכן שם אותו בידו של דראקו שהיה עסוק בערסול התפוח בידיו.

"דראקו, תעזוב את תפוח אצלי ולך למרפאה, קח את המכתב הזה."

"לא, לא אתן לך לפגוע בה, לך מפה!"

סנייפ נשבר, הוא קרע בחוזקה את תפוח הרחק מדראקו ודחף אותו מחוץ לכיתה, נועל את הדלת.

"עכשיו, אנחנו יכולים להמשיך עם השיעור שלנו, דפדפו לעמוד..."

דראקו התחיל לדפוק על הדלת. "תפוח, תפוח, אני פה בשבילך, תנו לי להכנס, תפוח, אני אוהבבבב אותך, תפוח... תפוח... תפוח... תפוח... תפוח." קולו נשבר, סנייפ גיחך, הסתכל על תפוח ואז קלט. הוא נאנח.

"מי שם אמורטנטיה בתפוח שלו?" סנייפ שאל את התלמידים. הכיתה דממה. "מיס גריינג'ר, ריתוק."

"מה!? למה אני? אין לך הוכחות!"

"אה, האם את באמת מצפה ממני להאמין שלונגבוטום רקח שיקוי מושלם של אמורטנטיה, מיס גריינג'ר?"

הרמיוני נדהמה, " הייתה זו מחמאה אדוני?"

"לא" סנייפ לגלג. "וריתוק גם לוויזלי שללא ספק חשב על הרעיון."

רק אז, דראקו צעק "בומברדה" ופוצץ את הדלת, הוא הסתכל סביב במהירות, עם הבזק זעם בעיניו. הכל נדמה כאילו קורה בסלואו מושן; הוא איתר את תפוח אצל סנייפ. דראקו שאג והתחיל לרוץ אל עברו, עם ידיים לפנים. דראקו דחף את סנייפ ואמר "לאאא..." כשתפוח נפלה מידו של סנייפ. הוא קפץ ותפס אותה באמצע האוויר, אבל איכשהו מעד והלך היישר מטה. התפוח נשמט בין קצות אצבעותיו,

ואז הכל הפך שחור...  

		הפרק הבא