קצת אחרת- סונגפיק

רייצ'ל אליזבת דר תמיד רצתה להיות רגילה. נורמלית לחלוטין. בלי כל השטויות של ההורים העשירים שרוצים שהיא תהיה ילדה-בובה מושלמת, שאפשר להלביש ולסרק, ולהחזיר לקופסה שאין כוח אליה יותר.

ורייצ'ל, עם שיער ג'ינג'י (ומזג תואם), חמושה בעט ובג'ינס מקושקשים, ניסתה להפוך את עצמה לנורמלית על ידי זה שהיא תהיה שונה. אם אתם כבר נועצים מבטים, אז לצבוע את כולך בזהב, למה לא? אם אתם בוהים בי, לפחות שאתן לכם סיבה טובה.

לאסוף את הדברים שהם שלי 
ואל תפסיקו בגללי 
יכול להיות שזו הרוח 
שתיקח אותי לאן שהיא תלך 
אולי רוצה שאחייך 
ומי יודע כמה הסתובבתי

לא היה לה חבר אמיתי מימיה, אולי כי היא לא הרגישה בנוח לעמוד לידם כשהם התלוננו שהם יצטרכו לחסוך שנים למכונית יד שניה, כשהיא יודעת שדמי הכיס החודשיים שלה יכולים לקנות שתיים.

בגלל זה הם שנאו אותה, לעגו לה, משכו לה בשיער, שפכו מים או צבע על ציוריה, קראו לה פריקית, משוגעת. זה רק גרם לה להיות נחושה להוכיח שהיא רגילה לחלוטין.

בעולם שלא נתן לי כוח 
בין קירות שלא נתנו לנשום 

ואז פרסי הגיע, והיא קיבלה הזדמנות. הוא סיפר לה שהיא לא משוגעת, לא באמת. שהיא מסוגלת לראות את המפלצות.

הייתה לה הזדמנות להיות מוזרה בלי שינעצו מבטים, הזדמנות לחיות בלי הלחשושים מאחורי הגב, כי שם היא הייתה דומה להם, כמעט כמוהם.

כמעט.

 כל כך הרבה ללכת 

והעולם אליו אני נמשכת 
מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת 
כל כך הרבה ללכת 
והמקום אליו אני נמשכת 
יהיה מקום שבו השמש תעלה רק בשבילי 

כי שם, עם כל המשונים, היא קיבלה בדיוק את מה שרצתה מאז ומתמיד- להיות נורמלית. בעולם שלהם, כל פריקיות שיש לה לא תתקרב אפילו למוזרות שלהם.

אבל בעצם, אם כולם לא נורמליים והיא הרגילה, היא שוב שונה.

לחפש רק את הטעם הנכון 
לגלגל על הלשון 
והמתוק הזה 
הוא כל מה שנראה 
כמוזר ולא ברור 
כלתקן את השבור 
ולדעת שכמעט הגעתי 

הם אומרים לה שהיא אחת משלהם, האורקל, אבל זה לא מצלצל נכון. הם חבורה משונה עם כוחות אלוהיים והיא סתם בת תמותה טיפשה, שהם צריכים את ערימת הנבואות המעופשות שלה, אבל היא לא מספיק חזקה בשביל לקחת אותה למסעות, לא מספיק חזקה בשביל ללמוד להילחם, לא מספיק חזקה בשביל כלום.

ורייצ'ל אליזבת דר לא עומדת להיות עלמה במצוקה, לא עכשיו ולא אף פעם.

האמת שלי גם היא תגיע 
עם הזמן אני אבין הכל 

היא אמורה לדעת גם את העתיד, אבל היא חשה חסרת-וודאות יותר מתמיד, הולכת על חבל דק בין חייה הקודמים למציאות של עכשיו, שנדמים כמו משהו שנלקח מבין דפי ספר.

מוזר, נורמלי.

כל כך הרבה ללכת 
והעולם אליו אני נמשכת 
מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת 
כל כך הרבה ללכת 
והמקום אליו אני נמשכת 
יהיה מקום שבו השמש תעלה רק בשבילי 

היא קלטה שכשהיא הפכה לאורקל, היא לא רק כבלה את עצמה לאלות הגורל, אלא גם נשבעה להיות שונה, נבדלת, לנצח.

היא לא חשבה שזו דרישה גדולה, אבל עכשיו היא לא בטוחה שזה שווה את המחיר.