ערפדית הזאבים.

פרק ב'.
"מה ג'ייקוב בלאק?!"שאלה  קלרה בתדהמה,
"את יודעת על מה אני מדבר!חשבתי שאת מכירה אותי  יותר טוב..את אחיך הגדול-קורא המחשבות."התרה בה אדוארד.
"תפסיק כבר אדוארד!אתה לא מבין שום דבר!"
"אני מבין הכול!את מאוהבת בכלב."
צרחות נשמעו במטבח.
ציפורניה הורודות של קלרה השחירו במהירות.
כל העומדים במקום חוץ מאדוארד לקחו צעד אחד אחורה.
"שלא תעז לקרוא לו ככה."סיננה מבין שנייה.
"את מאוהבת בו!מאוהבת בכלבלב קטן!"
"אין לך זכות לדבר.התאהבת בבת אדם!"
אדוארד עבר לעמדת תקיפה,"זה ממש אבל ממש לא אותו הדבר!"
"זה בדיוק אותו הדבר!"
"בלה היא לא האויבת שלנו!"
"סתם האוכל-שלך!"
"די כבר!את סתם ילדה קטנה שלא מבינה כלום.עכשיו לפני שאני אלך אליו,כדי לך לרדת מזה ומהר!"
ג'ספר מיהר אל תוך החדר,והאווירה נרגעה מעט,למרות שהמתח והכעס דיין שררו באוויר.

"אתה מאיים עלי?!"שאלה קלרה בשקט.
"בדיוק."
" עברת כל גבול!אני שונאת אותך!"קלרה רצה לחדרה במהירות,אדוארד התיישב כיסא,מרכין את ראשו.
אסמה אליס ורוזלי בהו בו באימה.
"מה?!"שאל אותם בגסות,"הייתי חייב לעשות את זה!"
"יכולת לעשות את זה יותר עדין."אמרה אליס,והיא ושאר הבנות רצו לחדרה של קלרה.
"אני לא מבין כלום.."יבב אדוארד.

"בנות.."חייך עליו אמט."מי מבין אותם?!"
"בדרך כלל-אני."הרים אדוארד את ראשו.
"שוויצר."הפטיר אמט.
"טוב זה לא הוגן..אתה קורא מחשבות..בטוח שאתה גם מבין אותם.."הרים ג'ספר את גבותיו.
"נכון..זאת נקודה לטובתי."
***
קלרה טיילה ביער לבדה,מחפשת בעיניה את ג'ייקוב.
זהו השטח היחיד בו יכלו להיות יחד.
בדרך כלל גם לבד.
הוא עוד לא ידע את תחושותיה לגביו,רק ידע שהיא נחמדה אליו,ושהיא שונה מכל שאר 'מוצצי הדם.',שהוא מחבב אותה.
"ג'ייקוב?"לחשה.
זאב חום הגיח מן היערות,קלרה חייכה בהקלה.
"תשתנה ג'ייקוב..אנחנו לא נוכל לדבר."
הזאב השתנה לעלם יפה,גבוה קומה.
"היי.."אמר בקולו הנמוך.
ללא רצונה,הסמיקה קלרה."היי.."לחשה.
"תקשיבי,הזאבים חושדים בי.הם.."
"לא רוצים שדבר יותר."החיוך מפניה יחד."בסדר.אני מבינה.אתה לא רוצה להיפגש איתי."
"אני כן!"

"אז מה אתה אומר בעצם?"
"אני לא יודע.."ג'ייקוב גירד בראשו."זה כל כך מוזר לי.שאנחנו מדברים,שאנחנו ידידים,ערפדים הם האויבים  שלי,אבל את,את שונה."
קלרה הסמיקה בשנית.
"גם אני לא בדיוק מסתדרת עם אנשי הזאב..אבל,אתה."
"אני חושב שלא טוב שאנחנו נפגשים,אבל.."
קלרה הסתובבה במהירות."בסדר.אני אלך.תגיד את זה ככה."
ג'ייקוב תפס את ידה."א-ל תלכי."הוא הושיב אותה על הקרקע, והתיישב אף הוא.

"את ערפדה,את בת 13,את האוייבת שלי."הוא קם."תביני אותי."
"אל תשאיר אותי פה.אני לא יכולה לחיות בלעדיך!"
"חיית טוב עד עכשיו."
"אתה פחדן!"
ג'ייקוב הרים אותה בידיו החסונות."תפסיקי לעשות לי את זה.מבינה?! יהרגו אותנו,את שנינו."
"לא אכפת לי."היא כרכה את ידיה סביבו,והם היו קרובים,כל כך קרובים,עד ש..
"קלרה!"נשמע קולו המוכר של אדוארד.
ג'ייקוב הניח את קלרה על הקרקע במהירות.
"מה נראלך שאת עושה?!"
"מה שאני רוצה אדוארד!"
"תפסיקי כבר להיות תינוקת!"
לפתע נכנסה נערה אחרי אדוארד."היי אד!מה אתה עושה?!"
אדוארד התעלם.
"ואתה חתיכת כלב מסריח,תרחק.."

"אתם שוב רבים?!ג'ייק,אני עם אדוארד,אתה יודע את זה."
קלרה וג'ייקוב נעצו בה מבט זועם ואמרו "מי דיבר עליך?!"
בלה נפגעה וצעדה לאחור.
"תתרחק מאחותי.ומבלה!"
ג'ייקוב שתק.מעדיף לא להגיב.
"בואי עכשיו."אדוארד תפס ביד אחותו.
"נדבר."אמרה לג'ייקוב,בעוד אדוארד מביט עליו  בעינים מצומצמות.
"שלא תעז לגעת בי!"נתקה ממנו את ידה,ורצה במהירות אין קץ על הבית.

הפרק הקודם		הפרק הבא