איחוד גרפינדור וסלית'רין

זה היה יום חורפי במיוחד בית הספר היה מכוסה כולו בשלג ואמנדה בקושי ידעה איפה היא נמצאת , היא הסתובבה לבדה בבית הספר מכיוון שכולם יצאו לחופשת חג המולד אבל היא הייתה חייבת להשאר היא ידעה שאם תחזור משהו רע עלול לקרות לה. "אמנדה" היא שמעה קול מוכר מרחוק היא הסתובבה וראתה את חברתה הטובה מתקרבת לכיוונה ולא הבינה מה הולך פה "דיילי...מה קורה? מה את עושה פה? למה את לא בבית?" שאלה אמנדה בהפתעה "וואוו רק ראית אותי כמה שאלות יש לך כבר" אמרה חברתה הטובה בחיוך "טוב לפי הסר מה קורה? איתי הכל בסדר השאלה היא מה קורה איתך?", "איתי הכל בסדר שינתה אמנדה את הבעת פניה הקודרת לחיוך מהוסה. "טוב אז לשאלתך השניה מה אני עושה פה? אני מבלה את חג המולד עם חברתי הטובה וזאת שאלה שגם את תצתרכי לענות עליה עוד דקה, ולשאלתך האחרונה אני לא בבית כי לא רציתי להשאיר אותך לבד" היא חייכה, "טוב אז עכשיו מה את עושה פה ולמה את לא ביית?", אמנדה בהתחלה היססה קצת אבל בסוף החלה לדבר "לא רציתי לחזוה הביתה כי פחדתי שמעת מה שדמבלדור אמר התחילו לחפש אחרי אבא שלי כדי לכלוא אותו בכלא אזקבאן ואני מפחדת שהאנשים שדראקו דיבר עליהם המסדר הזה יבואו אליי הביתה...", חברתה חייכה ואמרה "הבנתי טוב זה בסדר את יודעת גם אני הייתי מפחדת אם הייתי הבת של המכשף הגדול בעולם שכל מי שמתקרב אליו רועד מפחד ושיש לו צבא ענק של חי"זלים ואוכלי מוות", "חי"זלים?" הוא לא האמין למשמע אוזניו הוא לא ידע מה זה בדיוק אבל זה נשמע לו רע הוא האזין להם מהרגע שהתחילו לדבר הוא היה חייב לגלות מה אביה של אמנדה זומם לעשות ולדוות על כך ובמילא לא יכל לחזור לביתו כי לא היה לו אישור יציאה מכיוון שהוריו מתו כשהיה קטןן ודודיו המוגלגים רק מתעללים בו וחוץ מזה היא הייתה מהממת הוא אהב להסתכל בה כשלא ידעה. "טוב.." אמרה דיילי בואי לא נהיה בדיכאון בחג המולד ונצא להוגסמיד או משהו כזה בטח יהיו שם ילדים את יודעת לא כולם יצאו לבית", "חח כן ראיתי את הארי מגריפינדור מסתובב פה יותר מוקדם" אמנדה ענתה והסמיקה קלות, "איזה הארי, הארי פוטר האויב המושבע של דראקו?" שאלה דיילי במהירות האור, "כן דיברנו קצת היום בבוקר" ענתה אמנדה וקיוותה שחברתה לא תתחיל לתת לה את אחת מההרצאות הארוכות שלה על מי מותר ועל מי אסור להדלק אך תקוותיה עלו בתוהו מכיוון שדיילי ישר התחילה לדבר: "אמנדה באמת את יודעת שאסור לך להדלק או בכלל לדבר עם מישהו מגריפינדור ועוד על הארי פוטר נוו באמת את רוצה שינדו אותך זה ממש לא הגיוני מה שאת עושה" דיילי סיימה את ההרצאה ונשמה עמוק בינתיים בין השיחים הארי החל להסמיק הוא ידע שהוא מרגיש משהו כלפיי אמנדה אבל הוא אף פעם לא דמיין שזה כל כך חזק. "טוב אני יודעת שאסור לי אבל מה אני יעשה אני לא שולטת ברגשות שלי מה היית מעדיפה שאני ידלק על דראקו ואז נריב עליו ונאבד את החברות שלנו?" שאלה אמנדה למרות שכבר ידעה את התשובה, "לא מה פתאום אבל יש הרבה בנים יפים בבית שלנו אז למה דווקא עליו נדלקת?" דיילי אמרה והתפללה שתצליח לשכנע את חברתה, "כן באמת יש בנים יפים בבית שלנו..." דיילי חייכה "אבל ט-י-פ-ש-י-ם-! " דיילי הזעיפה את פניה בחזרה. הארי חייך היא אוהבת אותו, היא אוהבת אותו.

דיילי ואמנדה התחילו להתקרב לכיוון סימטת דיאגון והארי החל ללכת אחריהן מתחת לגלימת ההיעלמות שלו הבעיה היא שהוא לא יוכל לצאת אבל....הוא יודע על כמה יציאות מסתור מהטירה הוא יצא משם ויעקוב אחריהן אחרי הכל לא היה לו משהו יותר טוב לעשות. הארי יצא מהטירה והחל לחפש אותן אבל דיילי ואמנדה נעלמו כלא היו הארי נבהל חבריו הטובים לא היו איתו והוא לא היה מסוגל לחשוב הוא היה חייב עזרה אבל לא היה לו איך לתקשר עם חבריו הוא החליט לעשות מעשה והתגנב אל תוך משרדו של דמבלדור מנהל הוגוורטס בית הספר לקוסמים ומכשפים צעירים והתכוון להשתמש באבקת פלו שתיקר אותו לביתו של רון חברו הטוב אך בשניה שאחז באבקה הירוקה הוא שמע קול מאחוריו הוא הסתובב וראה את מנהל בית הספר מסתכל בו במבט חמור הארי ידע שמזה לא יהיה לאן לברוח הוא יהיה חייב לתת הסבר ממש טוב כדי לצאת מהתסבוכת הזאת, לרגע עלתה לו לראש המחשבה להכנס לאח ולברוח עם אבקת הפלו לביתו של רון אך הוא ידע שדמבלדור לא יהסס לחפש בכל הבתים במימד הקסום כדי למצוא אותו ואז הוא באמת יסתבך בצרות. "מחפש משהו פוטר?" שאל המנהל חמור הסבר הארי חשב ולגע וענה "המנהל אני מצטער שהתגנבתי למשרדך אבל ..." הוא חשב אם לספר לו שעקב אחרי דיילי ואמנדה והחליט שזה לא יזיק לו אז הוא המשיך "עקבתי אחרי שתי בנות מבית סלית'רין ו...הן יצאו לסימטת דיאגון אז יצאתי דרך אחת היציאות הסודיות של הטירה" הארי ראה ששפתיו של דמבלדור התהדקו "ואז חיפשתי אחריהן ולא מצאתי אותן אז רציתי ללכת לרון כדי לשאול אותו מה לעשות" סיים הארי וחיכה לצעקות אך אלה לא הגיעו המנהל חייך ואמר "נראה לי שאני אוכל לעזור לך יותר מאדון וויזלי הצעיר בוא נראה מה אוכל לעשות בשבילך פוטר" אמר המנהל הוא התיישב בכיסאו והצביע על הכיסא שמולו, הארי התיישב. "אוקיי מתי פעם אחרונה שראית אותן?" שאל אותו דמבלדור הארי שעוד היה מופתע מהתגובה של המנהל לא שמע את השאלה. "פוטר?" שאל דמבלדור "מה? מה?" הארי נבהל מהקול הפתאומי, "שמעת אותי? שאלתי מתי ראית אותן בפעם האחרונה?" המנהל חזר על שאלתו, "אממ..." הארי חשב שניה וענה "בכניסה לבית הספר" דמבלדור צחקק ואמר "ואחרי שיצאת מבית הספר ולא ראית אותן חיפשת אותן?" הארי הסמיק "לא רק הסתכלתי ולא ראיתי אותן אז התחלתי להלחץ" המנהל צחקק בשנית ואמר "אז נראה לי שתצא ותחפש אותן בסימטת דיאגון אלא אם כן הן הלכו למקום אחר אבל נראה לי שאתה אמור לדעת איפה הן אם ריגלת אחריהן" הארי לא ידע מה להגיד ואז הוא נזכר שהוא לא יכול לצאת "אבל המנהל אין לי אישור יציאה" דמבלדור נראה מופתע "איך יצאת מקודם מבית הספר? נראה לי שאף אחד עוד לא חסם את היציאה הזאת" דמבלדור קרץ להארי והחווה לעבר הדלת הארי חייך ויצא לשיחה הזאת הוא לא ציפה אבל זה לא הזיק כמובן מי היה יודע שלאחר 2 מלחמות עם אדון האופל הארי פוטר ילחץ מכאלה שטויות וידלק על הבת של מי שניסה להרוג אותו עוד כשהיה תינוק. הארי רץ לעבר היציאה הסודית והחל לחפש אחר הבנות לפתע הוא נכנס לסימטה בודדה הוא נבהל הסתובב במהירות והתנגש במישהו הוא הרים את ראשו והביט בעיניים הכי יפות שראה בחיים שלו אלה היו העיניים של אמנדה הוא לא ידע מה להגיד הוא אף פעם לא נתקל בסיטואציה כזאת משום מה היא הייתה הרבה יותר יפה מאז שהוא אמר לה בוקר טוב באותו יום וגם הרבה יותר יפה מקרוב מאשר מרחוק "א...אמנדה..." הארי גמגם "אז נפגשים שוב" היא אמרה וחייכה הוא אהב את החיוך שלה היה לה את החיוך הכי מדהים שהוא ראה אי פעם. "אממ...כן..." הוא חייך גם "מה את עושה פה?" הוא שאל "הייתי עם דיילי אבל אז איבדתי אותה ואני מחפשת אותה" היא ענתה לו, הארי לא ידע מה לעשות והדבר הראשון ויחיד שעלה לו לראש היה להציע לה עזרה "את רוצה שאני יעזור לך לחפש אותה?" הוא שאל וקיווה שלא עשה מעצמו צחוק. אמנדה חייכה ואמרה "אני אשמח אם תבוא עזור לי... תודה" הארי חייך והם התחילו ללכת לכיוון הסימטה.