הסודות של התמונות

זה קשה לגור ולחיות בתוך תמונה. במיוחד שכל אחד שבא למינרווה רואה אותי ומתחיל לדבר איתי.

הכי קשה היה התהליך. כדי שנשמתי עדיין תתקיים בתוכי בתמונה למרות שאני מת, צריך לעבור תהליך מסובך. אחרי שמתתי נשמתי הופרדה. חלק ממנה התפוגג ונעלם וחלק אחר הלך לתמונה. כדי שאני אוכל לתפקד ולחשוב היה צריך לכווץ את המוח שלי. זה מכאיב. באותו רגע שכווץ לי המוח לא הרגשתי מכיוון שהייתי מת, אבל שהמוח והנשמה שלי נפגשו בתמונה הם התחילו להתחבר וליצור דמבלדור חדש- ישן. הנשמה והמוח שלי נכנסו לתוך גופי בתמונה ואז התחלתי לתפקד, אבל בשל בעיה תכנית בקסם אני הייתי מחוסר הכרה במשך שלושה ימים. שהתעוררתי מינרווה דיבמרה עם הארי פוטר הצעיר. הוא אמר לה שסוורוס הרג אותי וכל זה. אני לא יודע אם זה היה מכובד כל כך אז לעשות את הפרצופים מהכאבים הרבים שהיו לי. אחרי שנה מצאו את הפקודה שלי לעביר להארי את חרב גריפינדור והסניץ'. אני סומך עליו שבסוף הוא יבין.חוץ מכל הכאבים האלה שהיו מדי פעם המשכתי לדבר עם כל מני אנשים והתחלתי להתרגל לתמונה. הכי קשה זה היה ליצור קשר עם הארי תוך כדי החלום שלו מתי שהוא עשה לוולדמורט את האקספליארמוס שהצליח לעצור אבדה קדברה. אני גאה בו. אני גאה שהוא נישאר בחיים. אני גאה שהוא הצליח לעמוד מולו כל כך באומץ והמשיך את מה שאני נכשלתי בו. גם אם הוא ימות, אני רוצה להגיד;

תודה.