תמיד היינו שונים

אני לא יודע למה, תמיד קנאתי בפרד.

אחרי הכל, וכולם יודו בזה, הוא היה היותר מצחיק והמקפיץ מבין שנינו. הוא גם קיבל ציונים טובים יותר ממני, ולכן אף פעם לא כעסו כל כך עליו, כי הוא תמיד עוד עבר איכשהו במבחנים.

אני לא. תמיד הייתי תלמיד גרוע.

השוני הזה לא היה בולט, אולי בקושי. גם לי תמיד היו הברקות ובדיחות.

אני הרי נראה בדיוק כמו פרד, אנחנו זהים לגמרי. אמא שלי רואה בי אסון בדיוק כמו שהיא רואה בפרד.

תמיד קנאתי בפרד כי הייתה לו חברה. תמיד הייתה לו את אנג'לינה. מאז השנה הראשונה היה לו אותה. ולי לא הייתה חברה.

מאז השנה הראשונה שלי שמתי עין על בחורה יפה בשכבה שלי ושל פרד. בחורה מסלית'רין.

לא יודע מה נכנס בי. אני הרי גריפינדורי גאה, אני שונא סלית'רינים בדם, כמו כל הגריפינדורים. ולכן זה שיגע אותי.

היה לה שיער שחור כמו עורב ועיניים הכי כחולות שאפשר לעלות על הדעת. הפנים שלה היו חלקות, והגוף- הכי מהמם שיכול להיות.

בקיצור, התאהבתי בה.

אני, ג'ורג' וויזלי, בן גריפינדור, התאהבתי בסלית'רינית.

היא לא ידעה את זה.

זה שיגע אותי, זה אכל אותי מבפנים.

רציתי שהיא תדע שאני מאוהב בה. ומצד שני לא רציתי שהיא תדע לעולם.

ואז היא גילתה.

בדרך הכי גרועה שיכולה להיות.

כתבתי לעצמי על דף קרוע בשיעור משעמם של תולדות הקסם, כמה שאני אוהב אותה, כמה שאני רוצה שהיא תדע את זה. כתבתי שאני חולם עליה בלילות.

ואז הפתק נפל לי מהכיס, לא שמתי לב בדיוק מתי.

והיא קראה את הפתק.

ויום אחרי זה היא ניגשה אלי, סמוקה כולה, ואמרה לי בגמגום ובלחיים לוהטות שהיא ממש לא ידעה וחבל שלא אמרתי לה את זה קודם,

כי כבר יש לה חבר.

וזה היה בשבילי מכה. החלום היחיד שהיה לי על נערה התנפץ.

אני בחיים, כנראה, לא אוכל לאהוב מישהי.

אז אם אתה קורא את זה, פרד, תדע שאני מקנא בך.