כבול לנצח

תמיד אהבתי אותו.

למרות שהוא לא אהב אותי תמיד אהבתי אותו.

כל כך שנאתי את אוונס אבל לא אמרתי לו על זה כלום.

ידעתי שהוא לא אוהב אותי ופחדתי שאם אגיד לו את זה הוא היתרחק ממני.

אני יושב עכשיו על מיטתי בביתי הישן ומסתכל על התמונה של כולנו ביחד.

אני מסתכל על זנב תולע שבצד וצורח "למה? למה לעזזאל עשית את זה? למה?"

איש לא הישמע אותי חוץ מקריצ'ר, אבל אני לא מחשיב אותו כבן אדם.

אני מסתכל על ג'יימס שבתמונה הוא מחייך בתמונה, מחייך לנצח לא יודע שכעבור כמה שנים זנב תולע איבגוד בו ושוולדמורט יבוא ויהרוג אותו ואת לילי.

אני מתגעגע לג'יימס כל כך, אם רק הייתי אומר לו מה אני מרגיש אם רק היה יודע.

אני מתחיל לבכות אם היה יודע את זה הייתי משתחרר.

אני כבול לרגשות שלי ולא יכול להיפטר מהם עד שהספר לו, אבל הוא כבר לא פה, הוא מת.

אני אשאר כבול לרגשותי לנצח.