"בבקשה, לא."

"בבקשה לא."

"בבקשה, אל תלך." התחננה הנערה, יאוש רב ניכר בפניה ודמעות זולגות על לחייה,

הוא הלך, בלי רגש והתחשבות בה, לא מביט בה פעם אחרונה, הסתובב והלך,

הנערה שכבה מיואשת על הריצפה הקרה, לחייה אדומות מבכי.

היא ידעה שהיה אסור עליהם להיפגש, היא פשוט ידעה שזה מה שיקרה.

בתחילת השנה החדשה, השתכן פסטיבל בממלכה הרחוקה, כל משפחת המלוכה השתתפה בפסטיבל כולל הנסיכה קליאו, באותו יום מלאו לה 18 שנה מיום היוולדותה, הפסטיבל נערך לכבודה למרות שלא חפצה בו.

"קליאו." קראה אנה המשרתת, נערה בגילה "קומי." הוסיפה, בעדינות כמובן.

"מה קרה?מה השעה?" לחשה קליאו והביטה בשעון אשר התנוסס מעל מיטתה,

"10 וחצי בבוקר. הפסטיבל לכבודך, מתחיל בעוד חצי שעה. את צריכה להתארגן בפקודת המלכה." מלמלה אנה, קליאו הביטה בה בהאנחה ולאט לאט התרוממה, לאחר כמה שניות אחדות קמה מהמיטה והלכה להתארגן, אנה הוציאה את השמלה הלבנה מהארון והניחה על מיטתה של קליאו , אנה יצאה מהחדר כדי שלקליאו תיהיה האפשרות להתלבש ולהמשיך להתארגן בפרטיות.

לאחר מס' רגעים קליאו יצאה מוכנה מהחדר בעודה עונדת על צווארה את שרשרת הזהב עם היהלומים הקטנים, לאט לאט פסעה קליאו אל המדרגות בעודה מברכת בברכת בוקר טוב את המשרתות, קליאו נכנסה אל האולם הגדול והתיישבה בשולחן לארוחת הבוקר, שרלוט וצ'ארלס, הוריה, כבר ישבו בשולחן וחיכו לביתם ולאחיה התאום, אדוארד, היורש.

"בוקר טוב." אמרה קליאו בחיוך להוריה, היא מיהרה להתיישב בשולחן מכיוון שהיא גוועה ברעב.

"מזל טוב ביתי." אמרה השרלוט, קליאו חייכה והגישה לה מתנה, צמיד מזהב.

אדוארד נכנס אל האולם, הוא היה הנסיך, היורש, אך בבגדיו היה נראה אחרת, לא נסיך ולא יורש, לא היה נראה בן מלוכה בכלל, הוא היה בדר"כ מושפע ממה שהולך בחוץ ולכן לבש את בגדיו המוזנחים.

"מזל טוב בני." אמר אביו והגיש לו את המתנה המוקדמת, זה היה חץ וקשת שעשוי מעץ אמיתי עם הקדשת ברכת יום הולדת עליו, כדי שאדוארד ימשיך לעסוק בספורט המלכותי עם חבריו מהארמון.

"אמא, הם חייבים לבוא היום? את יודעת....ה.." מלמלה קליאו בהאנחה ובזלזול, לעולם לא אהבה את בני המלוכה האחרים מהממלכה הצמודה אליהם.

"קליאו, הם חייבים לבוא היום. היום בתקווה אני אצליח לחתום עם המלך על הסכם שלום." אמר צ'ארלס, המלך.

קליאו  נאנחה, הם היו משפחה עם ארבעה נפשות, כמוהם.

החצוצרה הושמעה , הם הגיעו, קליאו אדוארד שרלוט וצ'ארלס ה-3 הלכו ביחד, מאוחדים אל כיוון שער הארמון.

"ברכות חמות ." אמר צ'ארלס אל לאונרדו , המלך של הממלכה השניה.

לאונרדו החזיר לצ'ארלס מבט מזלזל, קרולינה ושרלוט התחבקו, שתיהן לא היו אוייבות במיוחד, אך עדיין התרחשה שנאה בלב, הן לא הראו אותה כלפיי חוץ.

ליאם, הנער בגילם של אדוארד וקליאו עמד מאחוריי הוריו, קליאו ליאם ואדוארד היו אוייבים מאז ומתמיד, מהפעם הראשונה שנפגשו.

אחותו הקטנה לוסי בת ה9 עמדה לצידו ומבט של תעלול הועלה בפניה, היא תכננה לעשות משהו כדי שישפיל את משפח' טרנסטוויל.

לאחר שקט ומבוכה הם נכנסו , לאונרדו וצ'ארלס נכנסו לאולם הישיבות עם עוזריהם , שרלוט וקרולינה הלכו לפטפט ולשתות כוס תה.

הילדים נשארו בחוסר מעשה.