הם לקחו אותה ממני

היא מביטה בי בעיניים הירוקות והמהפנטות שמאז ומעולם ייחלתי לכאלה.

היא משעינה את ראשה הקטן על ברכיי, ועוצמת את עיניה.

אני מסתכלת בפניה הלבנות של אחותי הקטנה.

אני רואה בפניה את טוב הלב השורר בה.

אני רואה בפניה את התמימות המשמשת כמגן בפני העולם. התמימות שכה חסרה לי.

היא פוקחת את עיניה ונועצת בי מבט, סקרן, חוקר.

ואני רואה את זוויות פיה מתעקמות לחיוך.

אני לא אדם נערץ, זה לא סוד. אני לא נחמדה במיוחד, או נדיבה, או פתוחה עם אנשים.

אבל היא אוהבת אותי, למרות שאין סיבה. ואני אוהבת אותה, אבל לי יש יותר מדי סיבות.

אני מביטה בפניה המחויכות, התמימות, ומחייכת אליה בחזרה.

אני מרכינה את ראשי ונושקת למצחה.

לילי, אחותי הקטנה, היא האדם היחיד שבאמת אוהב אותי.

ואני שומרת עליה בכל מחיר, תמיד. ותמיד אשמור עליה.

אף אחד לעולם לא ייקח אותה ממני.

הם לקחו אותה ממני.

		הפרק הבא