השורדת

קמתי בבוקר כשחיוך מתוק נסוך על שפתי.

הבטתי בו.

הכרתי אותו רק הלילה

אבל כבר אז היה אפשר לומר שהתאהבתי בו מעבר לכל דימיון.

הוא ישן במיטה שלי .

כאילו הוא תמיד ישן עליה.

רציתי להשאר ככה לעולמים.

להביט בו ישן בשלווה

אך פתאום שמעתי צעדים שקטעו את חוט מחשבתי.

"קתרינה" נשמע קולו של אבי ממקום כל שהוא.

קפצתי בבהלה ונערתי אותו משנתו.

הוא הביט בי בעניים מצוצמות.

הוא לא היה מרוצה מזה שהערתי אותו לכן מהרתי ללחוש אליו: "תזדרז

אבא שלי עוד רגע תופס אותנו".

הוא ענה לי בחיוך מלגלג: "זה אומר שאת מסלקת אותי מפה?"

לא יכולתי לעמוד בפניו לכן חיכתי ואמרתי לו: "זה אומר שאני אוהבת..."

לא יכולתי להמשיך את המשפט כי הדלת נפתחה ואבא שלי עמד בפתחה.

הוא היה נראה כאילו הוא עומד לשפד אותי וכמובן שהוא היה עושה את זה אם

אמא שלי לא הייתה עוצרת אותו כל פעם מחדש.

אבא שלי אמר לו: "תומאס בן פרסיבל גילברט נכון?" הוא ענה לו: "נכון, תראה אני בדיוק צריך ללכת רק קפצתי לומר

שלום לעלמה קת'רין ." אבא שלי נהנה מהמחזה אז הוא ענה לו: "באמת? הייתי בטוח שלקפוץ זה לא ליליה שלם במיטה שלה

אבל אין בעיה אני לא אפריע לכם לעשות ממני צחוק ואז הוא צעק אני פשוט אתן לך לעוף מהבית שלי בלי לתרץ הסברים.

אחר כך אני אחשוב איך לדאוג שלא תתקרב אליה שוב. מה דעתך על תליה בחבל להורים שלך בטוח לא תיהיה התנגדות כבר שמעתי שהם הורידו אותך מהירושה מבלי

למצמץ ."

"אבא" אמרתי "זאת אשמת". "אני בטוח" הוא צעק ואבד את ההשתנות.

אבא שלי גרר אותי בידי ולא רציתי אפילו לחשוב מה הוא יעשה לי אני צעקתי אליו: "תעזור לי, אל תיתן לו לקחת אותי."

אבל הוא התעלם ממני וברח משאיר אותי להתמודד עם אבא

שלי.

הפרק הקודם