הזנבקרנית ההונגרית

"הארי פוטר הזה!" חשבה לעצמה הזנבקרנית ההונגרית בנימת רוגז ברורה לחלוטין, "אני עוד אנקום בו. הוא גנב לי את ביצת הזהב היקרה שלי, וואו! היא בוקעת! הביצה שלי בוקעת!"
הביצה נבקעה וממנה יצא דרקון קטן, חמוד, עם ניבים קטנים ועשן מהאף, "התינוק שלי! אני אקרא לך סקורפיו, על שם אביך".
הדרקון החמוד החל לרשוף עשן וקצת גיצים.
הוא השתולל בכל היער וניסה לעוף. "הוא מצליח לעוף?! הוא נולד לפני שעה והוא כבר מצליח לעוף?!סקורפיו חכה!" נהמה אימו ועפה אליו, "סקורפיו הקטן חושב שזה משחק תופסת, מה, אוקי, אני באה לתפוס אותך!".
עברה שעה חמימה ונוחה וסקורפיו הקטן נמנם לו, "הוא כה חמוד כאשר הוא ישן," נהמה אימו במבט חולמני.
כאשר סקורפיו התעורר, הוא הבין משהו, אמא שלו לא זנבקרנית מלאה ,היא חצי זנבקרנית, חצי היפוגריף. סקורפיו חש בלבול עצום בתוכו ופשוט עף הרחק מביתו, הוא לא ידע מתי יחזור.
שנתיים אחרי בריחתו, סקורפיו חזר לביתו ושאל את אימו כל דבר, היא הסבירה לו שהם זן נדיר במיוחד, שהם האחרונים שנשארו, היא יכולה לשנות את עצמה לדרקון מלא, אך רק כאשר היא מרגישה בסכנה.
היא הסבירה לו שגם הוא יוכל לעשות את זה, לסקורפיו יצאו אדים מהראש ואז חשב לעצמו: "אני, יצור פלא יחיד במינו? למה?".
השחר עלה, סקורפיו לא הצליח לישון מרוב מחשבות על מה שקרה אמש, הוא חשב לעצמו: "מי זה אבא שלי? למה אני יצור פלא שונה מהאחרים? והכי חשוב (אמא שלי מדברת עליו כל הזמן) מי זה הארי פוטר?".
"הארי פוטר, למה השם הזה מוכר לי?" חשב סקורפיו יומיים שלמים עד שאזר אומץ לשאול את אימו, "אמא, מי זה הארי פוטר?"
"אני אספר לך מחר, כאשר אני שומעת את השם הזה אני מרגישה את עצמי על סף התפרצות," אמרה אימו ומהאף שלה יצאו גיצים רותחים.
"אמא?",
"כן, סקורפי",
"מי זה?",
"אוי לי," אמרה אימו בפחד מוחלט וברור, "אני מצטערת, סקורפיו, תכיר את אביך".
סקורפיו פתח את פיו כאשר ראה את הנורא מכל: אימו מתה, והרוצח הוא אביו.

		הפרק הבא