היא עושה לי כיף בבטן.

אני אף פעם לא הרגשתי ככה, זה היה נפלא, הרגשתי בעננים. היא הייתה מדהימה. היא הייתה ממש מצחיקה והעיניים שלה היו יפייפיות. הלב שלי צבט כול פעם שהבטתי בה, כאילו היא הבן אדם היחיד העולם.

זו הייתה הפגישה הראשונה שלנו. הלכנו יד ביד להוגסמיד שם עצרנו מול "החזיר המשוגע". היא קנתה לנו שני בירצפות וביקשה מהמוכר קש. הוא לא הבין מה היא רצתה.

כשהיא התיישבה מולי הלב שלי עצר, לא האמנתי שהיא רוצה אותי. עם כול השטויות שלי והבאלגן. חשבתי שאני חיי באשליות.

אבל היא אהבה אותי מאוד!!

כמו שהיא אהבה את המצלמה שלה או כמו שהיא אוהבת לטייל מסביב לאגם. לעזאזל היא אהבה אותי כמו שהיא אוהבת לאכול שוקולד. היא אפילו אמרה לי את זה אחרי כמה פגישות. היא אמרה שאני יותר טוב משוקו קר ביום גשום.

אהבתי שהיא מוצאת טוב בכול דבר קטן. אהבתי שהיא לא מפסיקה לחייך אליי גם אם לא אמרתי כלום.

אהבתי את זה שהיא לא מפחדת לרקוד לבד לקול שירייה של הגברת השמנה.

היא התחילה בשאלה כול כך פשוטה.

"מה שלומך?" היא חייכה את החיוך הקטן שלה. וחיכתה.

"אממ אני מנחש שבסדר." מילמלתי "אולי לא כול כך בסדר."

היא צחקקה, "אף פעם אנחנו לא בסדר, בסדר זה לא מצב אמיתי."

"מה?" התחלתי לצחוק בעצמי. "אולי אני באמת לא בסדר, אני מעולה!! ובאותו הזמן אני לא בסדר בכלל."

"רואה?"

"אני חושב שאת עושה את זה כול כך מעולה." קבעתי.

"אני חייבת לומר שאתה לא רע בעצמך."

"אוי תודה!!" שתיתי מהבירצפת שלי והסתכלתי עליה. לא יכולתי להפסיק, היא היפנטה אותי עם החיוך הזה והבעה המרוכזת. היא אף פעם לא נראתה כעוסה, היא נראתה מושלם. תמיד.

"את יפה."

"נכון."

אני כמעט התעלפתי. היא כול כך מדהימה, היא עושה לי טוב בבטן. אני לא בטוח למה גם.. היא פשוט עושה לי כיף.

אני חושב שגם אני עושה לה כיף בבטן.

אחרי שישבנו בפונדק החשוך פנינו לדובשרנייה, קניתי לה חפיסת שוקולד שלא נגמרת. הכי פשוט בחנות אבל היא אהבה את זה. היא אמרה לי שעכשיו היא תוכל להפסיק לרדת למטבחים בשביל שוקולד.

אני לא בטוח אם היא ידעה את זה כול כך מוקדם כמוני, אבל היא ידעה את זה.

אנחנו נועדנו להיות ביחד.

היא התאימה לי כמו שצריך, היא הייתה בדיוק מה שרציתי. היא הייתה כול מה שרציתי. היא הייתה היא.

הפרק הקודם		הפרק הבא