היום שאחרי

״קום כבר רועי״ קראתי בקול ״עוד 5 דקות״ הוא צעק מתחת לשמיכה ״אנבל ואמא מחכות״ דרשתי ואין תגובה אמא נאנחה ״לא שוב״ היא ניסתה לחייך לי אך לא הצליחה בשניות האלה אני ואנבל רצנו לחדר השינה שלו והמנו את השמיכות ״אה״ צחקנו שלושתנו כאשר הרמנו את השמיכה ״עוד עשר דקות אתה לא באה אין ציוד״ אוי לא אמא כועסת רועי התלבש והלכנו לאמא ראיתי את התמונה מיום הולדת 7 של רועי אני בת שנתים באותה תמונה ואנבל בת 10 בדיוק התחילה את הווגוורסט ותמיד תהיתי איפה אבא? אמא תמיד אומרת שהוא זה שמצלם. 

נוסעים במכונית אמא בת מוגלגים הו כאלה שלא יכולים לעשות קסמים הוריה של אמא הכריכו אותה ללמוד נהיגה וזה משתלם לכולם עדין היא נוסעת לבקר את חברותיה המוגלגיות הן יודעות שהיא קוסמת מכשפות הן רעות! ככה אני חושבת. אני עם שער בלונדני מהמם ואנבל תמיד אומרת שאני דומה לויליה רועי אומר לספגטי אמא רועי ואנבל בעלי שער שחור משחור אבל אנבל צבע אותו לורוד זה רע אנבל גם עשתה קעקוע כמו של מוגלגים שלא יורד של לב עם חץ שרשום על החץ ״אנבל ואיתן״ איתן הוא החבר שלה.

אני בעוד שנה מגיעה לבית הספר אמא מלמדת אותי לכתוב ולקרוא.

״ נו סקיבית בואי תעשי לנו קסם״ התגרה בי רועי נורא כעסתי עד שהפכתי את הנעלים שלו לנעלי בית. אמא סדרה את זה וצרחה באושר והרימה אותי באוויר היא ידעה שאני קוסמת וגם אני אנבל שהיא גומרת את בית הספר מדריכה וראש קבוצת הקווידיץ של הבית שלה (הפלפאף) או רועי אחד התלמידים הטובים בשכבה, מדריך שחקן קווידיץ מעולה ומוקף במעריצות שמתות עליו לא נתנו גאווה לאמא כמו הרגע הזה שבוא אני עשיתי קסם בלי לדעת ובטעות.

		הפרק הבא