למה הגעתי לפה?
אחרי כל השנים שלי במחנה, הרי אני במחנה מגיל שבע, למה אני לא מרגישה מוכנה לקרב?
בכל כך הרבה מפלצות נחלמתי, למה עכשיו זה מרגיש שונה?
פתאום אני נזכרת בפעם הראשונה שפרסי ואני נפגשו.
פרסי…
אז יצאתי למסע החיפושים הראשון שלי, שבו חיפשנו את הברק של זאוס.
מהפעם הראשונה שראיתי את פרסי התאהבתי בו, אך חצי מליבי היה של לוק.
גם אחרי שלוק נהיה רשע המשכתי להאמין בו, כנראה שטעיתי.
אנבת׳ צ׳ייס, בתה של אתנה, טועה?
״לא יאמן שטעית״, כך פרסי היה אומר אם הוא היה שומע אותי.
אבל הוא לא שומע אותי.
הוא נלחם בלוק\קרונוס.
אני לא מאמינה שאני חושבת על כל זה באמצע הקרב, שאני נלמחת ב5 מפלצות בו זמנית.
אני לא מאמינה!אני חושבת שראיתי את ניצוף עיניו של לוק בעיני הזהב של קרונוס!
ידעתי!
ידעתי!
יש עוד חלק בלוק שפועל!
ידעתי!
אני גאונה!
אה, רגע, אני בתה של אתנה, אני בכל מקרה גאונה!
אוי, שחכתי לרגע שאני בקרב.
אההההה
לא הייתי צריכה להפסיק להתרכז, עכשיו יש לי חתך גדול מאוד ביד שהייתה שבורה.
חייבת להילחם!
״להב מקולל את נפש הגיבור יקטוף״
להב מקולל…
הלהב שלי!
והוא מקולל כי לוק הפתיח לי שנהיה משפחה שנתן לי את הפיגיון, והוא הפר את הבטחתו…
אני חייבת לומר לפרסי, יש לנו דרך לנצח!
אני לא מאמינה שאני רואה את זה…
זה עבד.
פרסי נתן ללוק את הפיגיון…
ולוק תקע לו את הפיגיון בעקב אכילס שלו…
ועכשיו הכל נגמר…
אבל לפחות אני ופרסי יחד…
|