המטורללת

יש תלמידת הווגרטס אחת, שונה ומוזרה.

יש אנשים הטןענים שהחא יותר מוזרה מהמג'נונה, ויש כאלה שאפילו אומרים שהיא מטורללת.

היא כמעט אף פעם לא מדברת, ושהיא כם מדברת, זה רק כמה מילים בודדות.

אלו שכן שמעו אותה, אומרים שיש לה קול של זמיר, ושואלים למה היא לא משתמשת בו? והיא מצידה שותקת.

הילשת מתנהגת מוזר, לא מדברת עם אף אחד.

היחידה שמקבלת אותה היא לונה לאבגוד, זאת המכונת המג'נונה.

וגם איתה היא לא מדברת.

היא מפחדת, מפחדת מהתגובה של האנשים.

היא בבית גריפינדור והיא מאוד אמיצה.

אבל יש לה רק פחד אחד.

לדבר.

וגם זה שלא באשמתה.

אבייה מרביץ לה כל פעם שאומרת משהו שלפי דעתו לא במקום.

ופה במקום לעזור לה ולהתחבר אליה, רק יורדים עליה.

עם השנים יותר ויותר ירדו עליה.

היא נהייתה יותר מופנמת ובקושי הוציאה מילה מהפה.

אבל ילדה מסויימת משכבתה ניסתה להתחבר אליה.

הילדה הזאת הייתה הרמיוני גריינג'ר.

היא התחילה להסתובב איתה ולנסות לדבר איתה, ולאט לאט יוני התחילה לפתח חיבה אליה.

הרמיוני ולונה במאצים משותפים, כמעט הצליחו לגרום לה לדבר.

הם עמשו במסדרון ולחצו עליה.

הן כמעט בצליחו, כמעט.

ואז דראקו מאלפוי שם לב צה הן עושות.

הוכ ניגש אליהן ואמר בקול רם כדי שכל מי שבמסדרון יישמע.

"אני רואה שאתן מנסות ללמד את לואיס איך לדבר? מי יושע אולי הבוצדמית תצליח ללמד אותה איך אומרים כיסא."

כמעט גל מי שהיה במסדרום צחק.

בודשים התלמידים שלא צחקו ונעצו במלאפוי מבטי בוז ושנאה.

יוני לואיס, בכתה וברחה לשירותים.

מחשבות בתרוצצו במוחה.

נמאס לה מחייה.

יש לה רק שתי חברות, היא חייה בפחד מאבייה ופה צוחקים עליה בלי הפסקה.

מה הטעם בכל זה?

היא לקחה את שרביטה וכיוונה אותו על עצמה.

היא אמרה "אבדה קדברה." ומתה.

הרמיוני ולונה חיפשו אותה בכל בית הספר.

הן נכנסו לשירותים ומצאו תא נעול.

הרמיוני דפקה על הדלת ולא הייתה תשובה.

היא אמרה "אלוהומורה."

הדלת נפתחה ולמראה הגופה, הן צרחו צרחה מקפיאת דם.

ילדים ומורים ששמעו את צרחתן התאספן בשירותים.

גולם בזדעזעו.

המורים פינו את הגופה.

ביום שלמחרת, כל בית הספר כבר ידע על ההתאבדות של יוני לואיס; ועל מה שגרם לה לעשןףות את זה.

ילדים נעצו במאלפוי מבטים שונאים ומאשימים.

הרמיוני עלתה לחדרה שהיה גם חדגה של יוני.

היא מצאה יומן.

שקראה אותו וראתה את בחפןרה של לברתה, היא ראתה שאביה מכה אותה ושהיא פוחדת לדבר.

היא התחילה לבכות על חיי חברתה, על חייה הקשים שלבסוף שברו אותה.

היא קראה את העמוד האחרון ודמעות לא הפסירו לזלוג על פנייה.

הם חושבי שאני לא יודעת, הם חושבים שאני לא יושעת שהם מדברים עליי מאחורי הגב וקוראים לי מטורללת.