התפוח לא נופל רחוק מהעץ

סקורפיוס הרגיש פחד בכל פעם שעמד בתחנת הרכבת, גם אם עברו יותר מארבע שנים מאז היה שם לראשונה. אבל הפעם, לבו פעם אף יותר מהרגיל. יד מרגיעה הונחה על כתפו. הוא סובב את ראשו אל עבר אביו, אשר חייך אליו בחום.

"אני פוחד, אבא," מלמל הנער.

"אני יודע." דראקו חייך, זיכרונות מימיו שלו בהוגוורטס מציפים אותו. "יהיה בסדר."

"אבל... איך אני אגיד לו את זה? ומה אם הוא לא מרגיש כמוני? הוא בטח לא מרגיש כמוני!"

"לפי מה שאתה מספר, אתה במצב הרבה יותר טוב ממה שאני אי פעם הייתי עם פוטר. וגם אם הוא יגיד לו, אני בטוח שלא ירוץ לספר לכל העולם."

"אבל אני לא רוצה שהוא יגיד לי לא!"

"ברור שאתה לא רוצה... ואני גם לא חושב שזה יקרה. אל תדאג, יהיה בסדר!"

הם המשיכו ללכת אל עבר המעבר אל רציף תשע ושלושה רבעים.

"אבא..." סקורפי נעצר פעם נוספת, בסמוך לקיר הלבנים.

"כן?"

"אתה יכול, אולי, לא יודע... אממ..." הוא הסמיק, "לדבר עם אבא שלו?"

"מה?" האב נראה מבולבל.

"עם הארי פוטר. אתה יכול לשאול אותו לגבי אלבוס?"

כעת, היה תורו של דראקו להסמיק. "כן... כן. אני יכול לדבר אתו.

"תודה, אבא!" חייך הילד, נותן לאביו נשיקה מהירה על לחיו ורץ אל עבר הרציף.

הפרק הקודם