נוויל לונגבוטום - הנבחר

עברתי במחסום - כרגיל, מלא אנשים קפצו משומקום עם לחיצות ידיים, כבר התרגלתי לזה. סבתא שלי תמיד אמרה לי לא להתרגז מזה, ואני מנסה, אבל אני אף פעם לא מצליח, זה כל כך מעצבן אותי אני רוצה שמישהו אחר יהייה אני! (הערה: בדיוק מה שהארי רוצה בספרים סטגאדיש!)

היו שם כל מיני סוגים של אנשים - ילדים והוריהם - כמו למשל הייתה משפחה ג'ינג'ית שלמה! ידעתי לזהות שזו משפחת וויזלי, סבתי הסבירה לי איך לזהות משפחות מסויימות.

היה שם גם איש מבוגר ממושקף, עם שיער שחור פרוע ועיניים חומות כשקד, והילד הקטן שעמד לידו נראה בול כמוהו, רק שהעיניים היו ירוקות - כנראה ירושה של האישה שעמדה לצידם: עיניים ירוקות כאיזמרגד ושיער ג'ינג'י. (הערה: משפחת פוטר!!! אני הולכת לשלב את ההורים של הארי הרבה בסיפור)

הלוואי שהורי יכלו לראות אותי עכשיו - בקינגס קרוס. ואולי גם סבתי. היא הגנה עליי מפגיעה של הלורד וולדמורט...

"ילדים וילדות, קריאה אחרונה, הרכבת תצא בעוד דקה!" נשמעה כריזה. ראיתי את האישה הג'ינג'ית נושקת לילד הקטן ביותר הג'ינג'י ואת האישה הג'ינג'ית עם העיניים הירוקות נושקת לילד הממושקף. הם בטוח משפחה...

לאחר מכן הילד הג'ינג'י והממושקף עלו לרכבת ואני נשמתי עמוקות ונכנסתי לרכבת בעקבותיהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא