כל ילד צריך אמא

היי, אני ממש שמחה אהבתם. אשמח לביקורת בונה.

לא העלתי בגלל בחנים ובגלל זה שהתחלתי את "שליחותו של רוצח" (אני בעמוד 500)

ולמי שקרא- רק אני משפפת את פיץ ואת הליצן?

עכשיו לפרק. אזהרת סופר קיוט טדי.

הארי חזר לדירה לאחר יום מייגע במחלקת המסתורין, הוא היה אומר למה הוא מכוסה בריר כחול, אך זה היה סודי ביותר (ותירוץ ללא לספר שעוגיפלצת התפוצץ  עליו. זה בכלל לא מה שקרה).

הוא פתח חרישית את דלת המטבח וראה את ג'יני ישנה על הספה. טדי ישב לידה, בוהה באוויר בחוסר מעש. הארי הכיר אותו מספיק זמן שהוא חושב על משהו רציני, ולמרות זאת, על אף שפרופסור לופין היה אביו,

היה קשה לראותו רציני. ומרוכז.

טדי עטה על פניו את פנייה של טונקס. את האף העדין אך המעט מחודד שאהבה כל כך, את צבע השיער הורוד כמו מסטיק הבזוקה המוגליגי, האופן שבו קימט את מצחו וצמצם את עיניו גרם לו לדמות לאביו,

הארי שפשף את משקפיו בדש חולצתו. דמעות עלו בעיניו. הוא נזכר ברגע המצמרר ההוא, שרודף אותו אחרי כל הזמן הזה. שורה של גופות של אנשים שמתו כדי להגן עליו. טדי איבד את הוריו רק בגללו.

הארי נכנס וטדי שם לב אליו. הוא קפץ עליו, מלא אנרגיות. הוא מטפח מסכות מגיל צעיר.

טדי סיפר לו איך עבר יומו. הוא הראב לו את הקלף של אביו חמור הסבר, את התמונה של אימו המחייכת והמנופפת. הוא אמרר שג'יני סיפרה שאמו הייתה מדהימה למרות שהיא נטשה אותו.

הארי הקשיב בשתיקה לדבריו. "דוד הארי?" שאל בקול חלש טדי.

"כן?" ענה הארי.

"הכרת את אבא שלי? דודה ג'יני אומרת שהכרת אותו. איך הוא היה? למה הוא עזב אותי? הוא אהב אותי בכלל?" שאל טדי.

כעת הוא לא רצה לדמות להוריו. הוא חיפש את תווי הפנים השונים מהם ביותר. אף כפתורי, תווי פנים כשל הזמר המוגליגי שג'יני אהבה (שמובי?), שיער כחול.

"הוא היה אדם מדהים. הוא אהב אותך מאוד. הוא לא עזב אותך מרצון." אמר הארי. רק בן חמש.

אני יודעת שזה פרק קצר ולא טוב, אבל אני אפצה אותכם בפרק הבא. יהיה פרק בשנה החמישית ובשנה השביעית ואם תרצו אז אפילוג.

ממשיכה בקרוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא